Archive for the ‘תנאי העסקה’ Category

הפרטת מערכת החינוך ומאבקי עובדים של מורים בארצות הברית

Monday, May 2nd, 2016

רשמים ממפגש עם ארגון המורים האמריקאי

במהלך אפריל 2016 משלחת של פעילים חברתיים מתחום החינוך שאורגנה על ידי המכללה החברתית כלכלית נפגשה לסדנה משותפת עם נציגי ארגון המורים האמריקאי, ה־AFT. בביקור, שהתקיים בארצות הברית, השתתפה גם טלילה אילון, מורה בתכנית היל”ה וחברה בוועד העובדים של התכנית. הנה רשמיה מהביקור.


הרושם הראשון העולה מהמפגש עם ארגון המורים האמריקאי – American Federation of Teachers (AFT) – הוא הגודל והעצמה שלו. ארגון המורים האמריקאי הוא בעצם פדרציה של אירגוני מורים במדינות השונות ובערים הגדולות בכל מדינה (ישנו ארגון מורים נפרד לאזורים הכפריים) שמאגדים לא רק מורים, אלא גם את שאר העובדים הקשורים למערכת החינוך, כמו, למשל, אחיות ועובדים נוספים. אנחנו נפגשנו עם נציגים מארגוני המורים של ניו יורק – United Federation of Teachers, ושל פילדלפיה – Philadelphia Federation of Teachers.

הנושא העיקרי בו עסקה המשלחת שלנו היה מאבקם של ארגוני המורים בתהליך ההפרטה שעובר על מערכת החינוך בארה”ב. הנושא השני היה מעורבותו של ארגון המורים האמריקאי בבחירות לנשיאות, בעקבות החלטת הארגון לתמוך בהילרי קלינטון למועמדות המפלגה הדמוקרטית ולנשיאות.

אחד הביטויים של ההפרטה במערכת החינוך האמריקאית הוא יצירת סוג חדש של בית ספר, שנקרא Charter School. בתי ספר מסוג זה ממומנים מכספי משלם המסים, אבל מנוהלים על ידי גופים פרטיים ולא על ידי מערכת החינוך הציבורית. למרבה האירוניה, הרעיון להקמתם של בתי ספר אלה פותח דווקא על ידי נשיא ארגון המורים האמריקאי בזמנו, אלברט שנקר, שביקש להקים בית ספר ניסויי, עם מרב החופש לצוות החינוכי לקבוע את מדיניות בית הספר, במטרה להשיג הצלחה מרבית.

הרעיון המקורי כבר מזמן נשכח, וכעת מערכת החינוך הציבורי נאבקת בתופעה זו של בתי ספר שממומנים מכספי משלם המסים, אך מנוהלים על ידי גופים פרטיים, שאין עליהם פיקוח ממשלתי מלבד בדיקה הנערכת מידי חמש שנים כדי לקבוע אם לחדש את רישיון בית הספר. טענה חמורה נוספת המועלית נגד בתי ספר אלה היא שהמימון שלהם בא על חשבון בתי הספר הציבוריים הנפגעים מכך קשות (ראו, למשל, מאמר זה). בנוסף, למרות שבתי ספר אלה מקבלים מימון ציבורי ומחויבים לקבל כל מי שפונה אליהם, התפתחו שיטות שונות שהופכות את בתי הספר האלה לסלקטיביים, שגם פולטים מתוכם תלמידים העלולים לפגוע במדדי ההצלחה שלהם.

תלמידים והורים של בית ספר ציבורי מפגינים נגד קיצוצי תקציב

תלמידים והורים של בית ספר ציבורי מפגינים נגד קיצוצי תקציב לטובת Charter Schools

כאשר בוחנים בתי ספר אלה בהיבט של יחסי העבודה מתברר שמרבית המורים בהם אינם מאוגדים ובמקרים רבים ההנהלות מתנגדות להתארגנות המורים. בנוסף, מכיוון שאין על בתי ספר אלה פיקוח, הם חופשיים להעסיק כמורים גם כאלה שלא הוסמכו להוראה בבית ספר יסודי או תיכון, כמו למשל סטודנטים או אנשי אקדמיה, ולשלם להם ולפטרם כראות עיני ההנהלה.

ארגון המורים, שהתעלם מהתופעה הפגומה הזו בתחילת דרכה, התעורר באיחור כדי לגלות שהיא גדולה מידי מכדי שאפשר יהיה להמשיך ולהתעלם ממנה ועכשיו משקיע משאבים רבים בניסיון לאגד את המורים בבתי ספר אלה. מאחר ומדובר בארגון עצום ועתיר משאבים, יש באפשרותו להעסיק מארגני עובדים במשרות מלאות. כל מי שפגשנו בסיור למעשה בנה או בונה קריירה בתחום זה.

מה שהרשים אותי במיוחד היה רמת המקצועיות של העוסקים במלאכה. תהליך ארגון מקום עבודה מוגדר ומובנה, עם שלבים וקריטריונים ברורים שנבדקים לאורך כל התהליך, החל משלב ההחלטה על ההתארגנות ועד לחתימה על הסכם קיבוצי וגם אחר כך. במהלך ההיכרות עם תהליך זה לא יכולתי שלא להתפעל עוד יותר מההצלחה של התארגנות מורות היל”ה, לאור העובדה שמובילי ההתארגנות למעשה למדו איך להקים ולהוביל אותה תוך כדי עשייה. אמנם קיבלנו תמיכה מקצועית ומקיפה מכוח לעובדים לאורך כל הדרך, אבל רמת המקצועיות והניסיון הנצבר שהוצגו לנו בניו יורק בהחלט יכולים לשמש דוגמה לדרך מקצועית ואיכותית בה התארגנות עובדים יכולה להתנהל.

תחום נוסף שמפותח מאוד בפעילות של מארגני העובדים שם, ושיכול לתרום גם לנו, הוא תחום שיתופי הפעולה עם ארגונים וגופים שונים בקהילה שבה פועל בית הספר – לדוגמה, ועד הורים פעיל, שאפילו מקבל משרד בבית הספר וממנה מתוכו נציג שנוכח בבית הספר ודואג לפתח את קשרי בית הספר והקהילה. בבתי ספר בשכונות מהגרים ארגון המורים מספק להורי התלמידים מסגרות לימוד והעשרה ואפילו שרותי בריאות בבית הספר. שיתופי פעולה מסוג כזה מבטיחים שההורים יעמדו לצד המורים גם, למשל, במקרה שהמורים יאלצו לנקוט בעיצומים. דוגמה נוספת של שיתוף פעולה לטובת בתי ספר הוא שיתוף פעולה עם מנהיגי דת, יהודים, נוצרים ומוסלמים, יחד עם תושבים בשכונות המוחלשות בהן נמצאים בתי הספר, לטובת הקהילה ובית הספר. לדעתי, המסר החשוב ביותר של התארגנויות אלה היא התמקדות במטרה המשותפת שכולם מסכימים עליה, והסכמה לא לגעת בנושאים השנויים במחלוקת, שאינם רלוונטיים למאבק אותו מנהלים ארגונים אלה ביחד. עם דוגמה מרשימה של שיתוף פעולה כזה נפגשנו בבית הכנסת הרפורמי של פילדלפיה – רודף שלום.

מפגש של חברי המשלחת עם נציגי ה-AFT וחברות ועד ההורים בבית ספר בצ'יינה טאון בניו יורק.

מפגש של חברי המשלחת עם נציגי ה-AFT וחברות ועד ההורים בבית ספר בצ’יינה טאון בניו יורק.

במסגרת התמיכה של ארגון המורים בהילרי קלינטון הצטרפנו לפעילי בחירות שערכו ביקורי בית אצל תומכים פוטנציאלים שלה, בשכונות של שחורים, לא רחוק מהמרכז ה”לבן” והמטופח של פילדלפיה. אני חייבת להודות שהמחשבה הראשונה שעלתה בראשי כשמצאתי את עצמי בשכונת עוני של 100% שחורים הייתה אם בכלל מותר ללבנים להסתובב במקום כזה. המלווה המקומית שלי, שהייתה בעצמה שחורה, הרגיעה אותי והסבירה שאילו היה מסוכן שם היא הייתה קולטת את זה מיד ומסתלקת יחד אתי. חוויה זו, שהייתה מטלטלת למדי, המחישה עד כמה החברה האמריקאית עדיין מקוטבת על פי צבע עור וארץ מוצא ועד כמה הפערים בין עשירים לעניים עצומים, בניגוד לטענות אודות שוויון ההזדמנויות והשגשוג לכאורה המושמעות על ידי תומכי הקפיטליזם.

אחת הפגישות החשובות שקיימנו בביקור הייתה מפגש עם נשיאת ארגון המורים האמריקאי, רנדי ווינגרטן, שיחד עם המכללה החברתית כלכלית בארץ יזמה משלחת זו. רנדי, כמו גם פעילים בכירים אחרים בארגון שפגשנו במהלך הביקור, סיימה את הפגישה איתנו בבקשה תקיפה כי נמשיך לפעול למען צדק חברתי בישראל, תוך הבטחה כי תעקוב אחרינו ואחר פעילותנו.

המפגש עם אנשי המקצוע בתחום התארגנויות עובדים, עתירי הניסיון ולמודי מאבקים והצלחות, חיזק את התפיסה שלי כי מאבק עובדים מוצלח יתכן רק כאשר מרבית העובדים בארגון שותפים בו ומחויבים אליו, וכי מובילי המאבק יכולים וצריכים לדרוש מחויבות זו.

ללא ספק, האפשרות לבקר באמריקה בדרך זו, המחישה עד כמה התדמית שלה כארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות שגויה, ועד כמה הקפיטליזם הקיצוני שלה משמר ומנציח עוולות ישנות. אפשר לומר שבביקור זה למדנו בעיקר מה אסור שיקרה אצלנו: הפרטה פרועה וחסרת אחריות של מערכת החינוך, במקום חיזוק ושיפור המערכת הציבורית הקיימת.

טלילה אילון, 2/5/2016

דיון בוועדת החינוך בכנסת

Friday, July 10th, 2015

“כאשר נניח תארו לכם בחינוך הממלכתי ילדים לא באים לבית-הספר, שולחים את המורה הביתה? יש לו ביטחון תעסוקתי. פה, אם אין תלמידים, אומרים לו: שמע אדוני, מצטערים מאוד, המרכז נסגר, לך הביתה, תחפש מקום אחר. ביטחון תעסוקתי אינו תלוי במספר תלמידים שמגיע היום או מחר לבית-הספר.”


בחודש שעבר (8/6/2015) התקיים בוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת דיון בנושא תכנית היל”ה על רק הדרישה להעברת התכנית להעסקה ישירה. הדרישה הועלתה בפני מליאת הכנסת בדיון שהתקיים בחודש מאי האחרון.

חברי הוועדה וחברי כנסת נוספים העלו את בעיית ההעסקה הקבלנית וחוסר הביטחון התעסוקתי של תכנית היל”ה, ודרשו תשובות ממשרד החינוך. סער הראל, מנהל האגף לחינוך ילדים ונוער בסיכון במשרד החינוך, שייצג את משרד החינוך בדיון המשיך, בנסיונותיו להשיב, לקדש את ה”גמישות הניהולית” שמשרד החינוך כה סוגד לה: ” אם אנחנו רוצים לרדת לרמה הפרקטית, יש פה מתח קבוע של הרצון לייצר פתרון אמיתי לילדים המנותקים והנושרים האלה, שמחייב מאתנו גמישות, הפעלה ייחודית, הסכם קיבוצי מאוד ייחודי שגם בונה משרות אבל גם מייצר גמישות, הפעלה של המשרה, כי מחר יש שם שלושה ילדים בקבוצה שלומדים היסטוריה ובמחזור הבא אין שם את אותם ילדים.”

מה עושים כדי שהצורך בגמישות, אם נניח לרגע שהוא אכן כל כך נחוץ, לא יבוא על חשבון המורים? זו, אומר, משרד החינוך, כבר לא בעיה שלנו: ” דרך אגב, מול המורים, אנחנו לא המעסיק.”

על זה נאלץ להגיב יו”ר הוועדה, חבר הכנסת יעקב מרגי: “סליחה. אין דבר כזה שאתה הריבון, הוצאת את המכרז, יש לך מפעיל שלך, וההסכם הקיבוצי בינו לבין המורים שלו לא מעניין אותך.”

חבר הכנסת יוסף ג’בארין סיכם: “ולכן, מכאן באה הדרישה הראשונה והקושי הראשון שאנחנו העלינו, שזה נראה נושא שלא צריך להיות דרך העסקה קבלנית אלא זה נושא שצריך להיות באחריות ישירה של משרד החינוך, וככה גם כל הקשר עם המורים ועם המורות של המערכת יכול להיות קשר ממוסד שישמר את הזכויות שלהם כי בלי הזכויות שלהם, אבדו גם הזכויות של הילדים שלנו. איך אנחנו נוכל להבטיח שהילדים שלנו זוכים ליחס הראוי של המורים, כשהמורים עצמם לא נהנים מיחס ראוי? זה לא עניין אישי של עתיד. לא משנה אם זה עתיד או אורט או כל רשת אחרת. אנחנו פשוט אומרים, זה לא זה, זה לא מסגרת ההעסקה הראויה, במיוחד לקבוצת האוכלוסייה הזו, כשאנחנו מדברים על נושא שהוא בלב ליבו של החינוך. זה הנושא הראשון שרציתי לדבר עליו.”

בסיכום הישיבה היו”ר מרגי ציין כי הוועדה תבקש ממרכז המחקר והמידע דוח ממצה על הסוגיה של תכנית היל”ה, ומסער הראל הוא דרש להכין תוך 30 יום מסמך מפורט על תכנית היל”ה והתחייב שיתקיימו דיוני המשך.

את הפרוטוקול המלא של הדיון בוועדה, הכולל גם דברים שנשאו מורות בתכנית ניתן לקרוא כאן. הדיון המלא מצולם בסרטון זה.

הוכרז סכסוך עבודה בתכנית היל”ה

Sunday, May 10th, 2015
היום, יום ראשון 10 במאי 2015, הכריז איגוד המורות והמנחות של תכנית היל”ה על סכסוך עבודה עם המעסיק, רשת עתיד. הסכסוך הוכרז לאור הימנעותה של “עתיד” מניהול משא ומתן עם נציגות העובדים ולאור פיטורי צמצום שנערכו השנה ובשנה שעברה, דבר המבטל את החובה לשמירת השקט התעשייתי.סכסוך עבודה בהיל"ה
להלן תמצית השתלשלות העניינים שהביאו לסכסוך העבודה.ההסכם הקיבוצי שנחתם עם “עתיד” מסתיים בסוף שנת לימודים זו, ב-31.8.2015. עתיד טוענים, אמנם, כי עמדו בתנאים המאפשרים את הארכת תוקף ההסכם בשנה, אך למרות בקשות מפורשות של נציגות העובדים לא הציגו עדיין כל ראיה המאששת את טענתם.לכן פנינו ל”עתיד” בדרישה לפתוח במשא ומתן על הסכם קיבוצי חדש – אולם הם גוררים רגליים, מעכבים ומבטלים פגישות עם הוועד, ומסרבים, למעשה, לכל משא ומתן:

  • לפגישה הראשונה הם הסכימו רק אחרי שלושה חודשים של בקשות.
  • את הפגישה השנייה הם הסכימו לקיים רק חודשיים לאחר הראשונה – וביטלו אותה יום לפני שהייתה אמורה להתקיים.
  • למרות התחייבותם לתאם פגישה חלופית באופן מיידי – רק לאחר 10 ימים ואינספור בקשות מצידנו הם הציעו מועדים לפגישה.
  • למרות הדחיפות בקיום הפגישה – המועד המוקדם ביותר שהציעו היה כחודשיים לאחר הפגישה שהם ביטלו, ולאחר תום שנת הלימודים.

לא ניתן לראות התנהלות זו אלא כזלזול בציבור המורות והמנחות ובנציגות העובדים, וכסירוב לקיים משא ומתן. לא נותרה לנו ברירה, לכן, אלא להכריז על סכסוך עבודה.

אנו קוראים לעתיד להתעשת ולחזור למשא ומתן, לקבוע פגישות עבודה סדירות ובתדירות גבוהה, על מנת לדון בהסכם ולשפר את תנאי ההעסקה. בין היתר, אנו דורשים את הדברים הבאים:

  • שיפור הביטחון התעסוקתי – די לפיטורים ולצמצומי השעות, די לפגיעה במורים;
  • די להעסקה ב”שעות אפקטיביות פיקטיביות” – למורה מגיעה משרה קבועה ויציבה עבור כל שעות העבודה הקבועות שלו;
  • שמירה מלאה על היקפי העסקה כמתחייב מההסכם;
  • תשלום מלא למנחים עבור נסיעותיהם;
  • די להתחמקות מתשלום מלא של תוספת “משרת אם” למורות הזכאיות לה.

סכסוך העבודה ייכנס לתוקפו ב-25.5.2015. אנו מקווים כי עתיד יסכימו להידברות עם הוועד בטרם ניאלץ לנקוט בצעדים ארגוניים.

כן, אני מורה חריג

Tuesday, September 23rd, 2014
בתכנית היל”ה לומדים תלמידים “חריגים”. אבל הנערים והנערות שלומדים בתכנית היל”ה אינם שונים מנערות ונערים אחרים בני גילם – מהתלמידים הלומדים במערכת ה”רגילה”, מהילדים שלנו, או מהילדים של השכנים. הם בוודאי לא פחות מוכשרים, או מוצלחים או נחמדים. ברוב המקרים, מה שגורם להם לנשור מבתי הספר ולהביא אותם לתכנית הן הנסיבות. לפעמים קושי חברתי, או קשיי למידה, לפעמים גם המצב בבית, למשל המצב הכלכלי.

בשביל זה קיימת תכנית היל”ה, שאמורה לתת לנערים האלה את הדברים שחסרים להם – אוזן קשבת, למידה בקבוצות קטנות או אפילו אחד-על-אחד, ומורים שאוהבים אותם, שאכפת להם מהם, ושרוצים בהצלחתם.

גם המורים בתכנית היל”ה הם לפעמים “חריגים“. הם אוהבים את הייחודיות של התכנית, את הגישה הישירה והקרבה לנערים, את ההרגשה שהם תורמים במקום בו הם נחוצים הכי הרבה. לפעמים הם גם “חריגים באמת” – למשל, אין להם תעודת הוראה. את זה כבר קשה למערכת לקבל. צריך גם לדעת שבמכללות בהן לומדים לתעודת הוראה, לא לומדים, בדרך כלל, את הפדגוגיה הייחודית שמורה בתכנית היל”ה צריך להכיר. פשוט אין תכניות לימוד לכך. את ההכשרה לכך רוכשים המורים בעצמם. אבל למערכת קשה להסתדר עם חריגים. צריך “סטנדרטים”.

אל תבינו לא נכון – אנחנו בעד הכשרה מקצועית, בעד השכלה ובעד התמקצעות. אבל הנטייה של המערכת להוקיר “סטנדרטים” מעל לכל, גם על חשבון כישורים מוכחים ומוטיבציה של מורים, היא לא פעם שרירותית וחסרת הגיון. וכשהמערכת מציבה דרישות למורים – היא צריכה גם לדעת לתת. לא הרבה – אבל לפחות קצת ביטחון תעסוקתי, אופק מקצועי, יציבות כלכלית. בינתיים, מורים בתכנית היל”ה לא זוכים למספיק מהדברים האלה.

גבי ויינרוט היה מורה בתכנית היל”ה, וגם אחד מחברי הוועד המסורים, כזה שמגיע מקריית שמונה לישיבות בתל אביב. לאחר ארבע שנים של הוראה בתכנית, גבי פוטר כי אין לו תעודת הוראה. גבי הסביר בכתב את עמדתו למעסיק שלו, רשת “עתיד”, ובהסכמתו אנחנו מפרסמים כאן את דבריו. כדאי לקרוא.

ו”ספוילר” – גבי ביקש להופיע אישית בפני ועדת החריגים שתדון בעניינו. הוא פוטר מבלי שניתנה לו ההזדמנות.


יוני 2014

שמי גבי ויינרוט, אני מלמד בתוכנית היל”ה מתמטיקה כבר ארבע שנים, כולן במרכז לקידום נוער בגליל העליון. בשנתיים האחרונות, מאז חתימת ההסכם הקיבוצי ומעבר להעסקה משרתית חלקית היו לי כ־40% משרה. ההשכלה הפורמלית שלי היא תואר ראשון בפיזיקה ותואר שני בחינוך עם שילוב אמנויות. מאחר ואין לי תעודת הוראה אני מועסק כמורה חריג. בשנה האחרונה אני גם חבר בוועד המורות ומנחות של תכנית היל”ה.

גם בשנת הלימודים הזאת לא התחלתי ללמוד לתעודת הוראה, ולקראת סופה זומנתי לשימוע לפני הפסקת העבודה. במכתב זה אני רוצה להביע את עמדתי, במקום להגיע פיזית לשימוע מאחר וזה כרוך במאמץ מיוחד מבחינתי.

אני מלמד במקביל במסגרות אחרות במשרות חלקיות ובשיטות העסקה מגוונות ויצירתיות בפוגעניות שלהן. באף אחת מהן אני לא מורה שמועסק ישירות על ידי משרד החינוך. מצד שני, ישנה ממני ציפייה להשלים הכשרות פורמליות כאילו אני כן כזה. האם אני רוצה ללמוד עוד תואר לתעודת הוראה ולהיות מורה מוסמך? אולי. האם אני רוצה לעשות את זה בשביל להמשיך לעבוד בתכנית היל”ה? לא, אינני רוצה. זו פשוט לא עבודה טובה כל כך שמאפשרת לי לתכנן קדימה ולהשקיע שנתיים בלימודים ומשאבים כספיים, ומבטיחה לי שאמצא את עצמי במסגרת יציבה בהיל”ה שמצדיקה תכנון כזה. מי יהיה המעסיק שלי כשאסיים את הלימודים? האם יהיה זה קבלן אחר? מה יהיה יחסו כלפי ההסכם הקיבוצי והאם יהיה כזה בכלל? האם אי פעם תהיה לי משרה מלאה? האם כל שנה לא אהיה בטוח מה יהיה שנה הבאה? מה תהיה המשכורת שלי?

האם ההכשרה והניסיון שלי מספיקים כדי ללמד בתכנית היל”ה? לדעתי כן. האם נכון להמשיך ללמוד ולהתפתח מקצועית במשך שנים נוספות? בוודאי שכן, ובוודאי שבתור מורה בקידום נוער. אבל כמו שההכשרה וההשכלה שלי עד עכשיו לא היו קשורות לעבודתי בתוכנית היל”ה, גם המשכה לא יהיה ממש קשור אליה מפני שעצם ההעסקה כמורה קבלן היא אמירה ברורה בפני עצמה שקודם כל אני עובד שכיר המניב רווח למעסיק. ההוראה שלי זאת מיומנות שאני מוכר למרבה במחיר ופיתוחה הוא אינטרס וענייני הפרטי. לא ארתע מהכללה ואגיד שכל המורים בתוכנית היל”ה מרגישים כך ברמת מודעות כזאת או אחרת. זהו המרכיב המשמעותי ביותר בהתנהלות האישית והארגונית של מורי היל”ה (או מורי קבלן לצורך העניין) ואי אפשר לברוח או להתעלם ממנו. רק על בסיס תפיסה כזאת אפשר להבין את הקבלה וההשלמה של המורים עם עבודה שעתית או בשברי משרה. באופן כזה לעולם תוכנית היל”ה תהיה מורכבת מהרבה מורים שזאת עבודה שניה או שלישית שלהם, שלא בהכרח מתעסקים בהוראה כעיסוקם העיקרי, שרואים בעבודה הזאת כסוג של התנדבות למען הקהילה בכלל כעניין אידאולוגי שעושים בזמן פנוי. ובעיקר בעיקר, עובדים נוחים למעסיק. ואין עובד נוח יותר מאשר עובד שמרגיש שעצם את העסקתו היא חב לטוב ליבה של המערכת אשר פועלת לפנים משורת הדין. לכן אתנבא ואגיד שלעולם כמות המורים החריגים בתוכנית תהיה גדולה יחסית. מורים כאלה הרי מוחרגים גם מרוב הזכויות המעוגנות בהסכם קיבוצי עם מורי התוכנית. זאת בנוסף להתחמקות מהסכמים במשק באמצעות העסקה קבלנית. וזה עוד לא המקום להתחיל להרחיב על המסרים הסמויים והגלויים המחלחלים אל בני הנוער הנמצאים במסגרת החינוכית הזאת, מעצם הצורה בה היא פועלת.

ולבסוף, אני נמצא כיום בדיוק באותו מצב כמו לפני שנה (רק עם ניסיון מקצועי של שנה נוספת). אני מבקש לשקול שוב את אותם השיקולים, את צרכי המרכז שבו אני מלמד ואת ההתרשמות ממני כמורה. כל ההקדמה הארוכה נועדה להגיד בכנות שכנראה לא אתחיל ללמוד לתעודת הוראה גם בשנה הבאה. אני כן מבקש שבמידה ולא ניתן להחליט על המשך העסקתי כבר היום אז שהמקרה שלי יעלה לוועדת חריגים ואהיה מוכן לעשות מאמץ ולהופיע אישית בפני הוועדה.

אשמח לשמוע על החלטתכם.

בכבוד,

גבי ויינרוט

העסקה נאורה

Wednesday, May 7th, 2014

ברשת “עתיד”, המפעילה את תכנית היל”ה, כועסים כשאנו מכנים אותם “קבלן”, מאשימים אותנו בדמגוגיה, ומכנים את עצמם “זכיין פדגוגי”. ובכן, הזכיין הפדגוגי שלח, לאחרונה, זימונים “גנריים” לשימועים לשורה של מורים בתכנית היל”ה, בעלי תוכן זהה, ממש אחד-לאחד, ושבינם לבין נסיבות ההעסקה המדויקות של המורה אין ולא כלום.

אבל זה לא הכל. מורים שונים קיבלו את ההזמנות הזהות האלה, ובחלק מהמקרים המעסיק הנאור לא טרח אפילו למלא את הפרטים האישיים. התמונה הבאה היא של זימון אמתי שהגיע למורה:

הזמנה גנרית לשימוע

הזמנה גנרית לשימוע

אמנם, נדרשת טרחה רבה יותר כדי להכין מכתב זימון אישי לכל מורה ומורה, אבל האמת – זה מה שהיינו מצפים מ”זכיין פדגוגי”. אותו מעסיק נאור, מתעלם גם מזוטות כמו התראה מוקדמת, או יידוע של ועד העובדים, אפילו שהוא מחוייב לדברים אלה בהסכם עבודה קיבוצי שהוא חתום עליו.

ומה לגבי נושאי השימוע? שני הנושאים הראשונים הם ‘סיום שנה”ל תשע”ד’ ו-‘לא קיימת אפשרות להתחייב על שעות הוראה בתשע”ה’. כדאי להזכיר, שעל פי ההסכם הקיבוצי ש”עתיד” חתומה עליו, “עתיד” מחוייבת להמשכיות העסקה של מורים, תוך כדי שמירה על היקף עבודתם. ובכלל, פיטורים בגלל “סיום שנה”? חשבנו שכך נוהגים רק קבלני נקיון – סליחה – זכיינים היגייניים…

אז תגידו שאנחנו קטנוניים, אבל מה לעשות, כאלה אנחנו.


נ.ב. הדיון עליו דיווחנו בשבוע שעבר, הסתיים בקבלת הצעת השופטת לקיים תהליך של הידברות בפורום משולש – ועד מורות היל”ה, מול “עתיד” ומשרד החינוך. המפגש הראשון מתוכנן להתקיים בשבוע הבא.


שעות אפקטיביות והפרות ההסכם הקיבוצי בתכנית היל”ה

Sunday, April 27th, 2014

השבוע יתקיים דיון ראשון בבקשת צד שהגיש ועד המורות והמנחות של תכנית היל”ה, יחד עם “כוח לעובדים”, נגד הקבלן המפעיל את תכנית היל”ה, חברת “עתיד”, ונגד משרד החינוך.

הבקשה עוסקת בהפרה של סעיף אחד בהסכם הקיבוצי (מינואר 2013), סעיף המחייב את הקבלן להעסיק בחלקיות משרה, כל מורה המועסק בהיקף של 9 שעות שבועיות (ש”ש) או יותר (ולא ב”שעות אפקטיביות”).

להפרתו של סעיף זה יש משמעות חשובה ועקרונית, הרבה מעבר להיבט הטכני גרידא של “הפרת סעיף בהסכם”. כדי להבין מדוע אנו רואים בדרישה לקיום סעיף זה דבר כל כך מהותי, צריך לעצור לרגע, להבהיר כמה מושגים, ולסקור בקצרה את ההיסטוריה של תנאי העבודה בתכנית. (ההסבר אולי מורכב, וכולל פרטים טכניים רבים, אולם הוא נחוץ. זהו בדיוק הנשק של הביורוקרטיה – אל תתנו לזה להכניע אתכם.)

רקע היסטורי

העסקה ב”שעות אפקטיביות” היא צורת ההעסקה שהייתה קיימת בתכנית היל”ה מאז ומתמיד. מאחורי מושג זה, שהשימוש בו נפוץ בעיקר במערכת החינוך, עומד דבר מאד פשוט – מי שמועסק ב”שעות אפקטיביות” מקבל שכר רק עבור שעה שבוצעה בפועל. במילים פשוטות: מורים המועסקים בשעות אפקטיביות לא מקבלים שכר בזמן חופשות וחגים (כי בתקופות אלה הם לא עובדים), והם גם לא מקבלים שכר עבור שעות שהיו אמורות להתבצע, אך לא בוצעו מכל סיבה שהיא (למשל, אם מרכז הלימוד הוציא את התלמידים לטיול, או שתלמידים לא הגיעו בשל מחלה, או סתם כי לא קמו בבוקר).

מורים בתכנית היל”ה הועסקו באופן זה לפחות מאז שנת 2000, בה החלה התכנית להיות מופעלת באמצעות מכרז. לאורך שנים ארוכות מורים מסורים ספגו את התנאים הפוגעניים, ספגו את הפגיעה הכלכלית כאשר תלמיד לא קם בבוקר, סבלו מהיעדר ביטחון תעסוקתי ומחוסר יציבות כלכלית. כמובן שדברים אלו, יחד עם ה”זמניות” של העסקה בשעות אפקטיביות, גורמים גם לפגיעה בתחושת הערך העצמי ובמעמד המקצועי של המורים.

אחת התוצאות החשובות של מאבק מורות היל”ה הייתה החלטת משרד החינוך, שבאה לידי ביטוי במכרז האחרון שפורסם לפני שנתיים, בחודש מרץ 2012, להוסיף, לראשונה בתולדות התכנית, העסקה במשרה (אבל לצד ההעסקה בשעות אפקטיביות, שעדיין קיימת). משרד החינוך קבע כי יהיו שני אופנים של העסקה: האחד, שעות אפקטיביות, והשני, העסקה במשרה. למורה שיועסק במשרה ייקבע, בתחילת שנת הלימודים, אחוז משרה, והוא יקבל שכר קבוע מידי חודש בחודשו, שניים עשר חודשים בשנה.

הגדרת משרד החינוך למשרה

משרד החינוך, מסמך ההבהרות למכרז

עם זאת, משרד החינוך, שרוצה לשמור על “גמישות ניהולית”1, קבע כי מתוך סל השעות השנתי שמוקצה לתכנית (כ-700 אלף שעות), מכסת השעות האפקטיביות תהיה לפחות 30%. מכאן שלא כל המורים בתכנית היל”ה מועסקים במשרה, ונוצרו, למעשה, שתי קבוצות של מורים, שעובדים בתנאי העסקה שונים. בקבוצה הראשונה נמצאים מורים המועסקים ב-8 ש”ש או פחות, מועסקים רק בשעות אפקטיביות, ומעמדם נשאר, פחות או יותר, כפי שהיה לפני המכרז האחרון. בקבוצה השנייה נמצאים מורים שהיקף העסקתם הוא 9 ש”ש ומעלה. מורים המשתייכים לקבוצה השנייה יועסקו במשרה, שהיקפה יהיה לפחות 9 ש”ש; אך כל שעה בהיקף העסקתם, שהיא מעל להיקף משרתם, תהיה אפקטיבית.2

צורות העסקה אלה מוגדרות במכרז ומעוגנות, במפורש, בהסכם הקיבוצי. לאורך כל תהליך החשיבה בו הגדרנו את דרישותינו להסכם הקיבוצי, ותוך כדי המשא ומתן עם “עתיד”, היה לנו ברור שנדרוש העסקה במשרה לכל המורים. הסיבה הברורה ביותר היא תנאי ההעסקה – העסקה במשרה מעניקה בטחון תעסוקתי, מבטיחה הכנסה יציבה לאורך כל השנה, ומקנה שקט נפשי. אבל העסקה במשרה הייתה חשובה לנו מאד גם בגלל ההיבטים המקצועיים: מורה בתכנית היל”ה, כמו כל מורה אחר, הוא איש מקצוע, שואף להתקדם מבחינה מקצועית ורוצה לבנות את עתידו המקצועי בתכנית. כדי שאפשר יהיה לחשוב על עתיד מקצועי, על קריירה, על התמחות (והוראה בתכנית היל”ה היא פרופסיה בפני עצמה) – צריך קודם כל יציבות תעסוקתית. בלי זה אי אפשר לחשוב על אופק תעסוקתי, בלי  זה אי אפשר לחשוב על בניית קריירה מקצועית.

כשנשאנו ונתנו עם “עתיד”, תנאי המכרז כבר הכתיבו שלא תהיה העסקה במשרה לכל מורה ומורה. נאלצנו לקבל זאת, אבל עמדנו על כך שיחד עם זאת, כמה שיותר מורים יועסקו במשרה. מנגד, לא הסכמנו לקבל אפשרות בה מורה יועסק בהיקף העסקה גבוה, שיכלול אך ורק שעות אפקטיביות. דבר זה, המתאים, אולי, לעובדים זמניים, הוא, קודם כל, לא ראוי בעינינו מהבחינה המקצועית.

התוצאה הייתה מספר סעיפים בהסכם העוסקים בהרכב ההעסקה של מורים בתכנית. סעיף אחד, בעל אופי כללי, אומר כי “עתיד” תפעל ככל שביכולתה להביא לכך שסך שעות ההוראה במשרה יהיה קרוב ככל שניתן ל-70% מסך שעות ההוראה. כלומר, עתיד תעשה את המקסימום כדי שהחלק של שעות המשרה יהיה המקסימום האפשרי.

סעיף נוסף קובע, כי מרגע שנקבע למורה אחוז משרה מסוים, לא ניתן להקטין אחוז זה. זאת בניגוד לשעות אפקטיביות, שניתן, על פי הצורך, להוסיף או להוריד (אם כי ההסכם מקנה הגנות גם על היקפי העסקה בשעות אפקטיביות).3

סעיף אחר קובע במפורש כי החל משנת הלימודים תשע”ד לא יהיה ניתן להעסיק מורה בהיקף של 9 ש”ש ומעלה, בלי חלק משרתי (שהוא, לכל הפחות, 9 ש”ש).4

סעיף 5.7 בהסכם הקיבוצי

סעיף 5.7 בהסכם הקיבוצי

לכאורה, סעיף זה מנוסח בשפה פשוטה וברורה, שאינה מותירה מקום לכל פרשנות. מורה מועסק ב-9 ש”ש, או ביותר? “עתיד” מחויבת להעסיקו במשרה.

אולם המצב בשטח שונה, וזהו הרקע לבקשת הצד.

הרקע לתביעה

למרות שההסכם מחייב, באופן מפורש וברור, כי בכל מקרה בו מורה מועסק בהיקף שהוא 9 שעות שבועיות או יותר, הוא יועסק במשרה, מתברר כי יש לא מעט מורים שעתיד מעסיקים אותם בהיקפי העסקה שהם 9 ש”ש או יותר, אבל רק בשעות אפקטיביות.

לא ברור מדוע “עתיד” מרשים לעצמם להפר, במכוון וביודעין, סעיף זה. אפשר לשער שזה קשור לרצון העז שלהם לשמור על “גמישות ניהולית” היכן שאפשר (כי אז הם לא יהיו “כבולים”  להיקף משרה שהם יהיו מחוייבים לשמור עליו), זה קשור אולי למגבלה שמשרד החינוך מטיל על כמות השעות המשרתיות, דבר שהופך אותן למצרך יקר, ואולי אפילו “עתיד” משתמשים בשיטת המקל והגזר הישנה והטובה, כאשר העסקה במשרה משמשת כ”גזר”.

כמובן שאף אחד מדברים אלה לא מצדיק את הפרת ההסכם.

בתחילת חודש ינואר האחרון פנינו לעתיד עם מקרה של מורה מסוימת, המועסקת בכ-13 ש”ש, שכולן אפקטיביות. עתיד כלל לא טרחו להגיב לפניה שלנו, וגם לא לתזכורות ששלחנו בעקבותיה. רק לאחר מכתב מאת עורך הדין של הוועד, שפנה ליועץ המשפטי של “עתיד” לקראת סוף פברואר, קיבלנו תגובה ראשונה. אם ציפינו שהתגובה תהיה לפחות, עניינית, הרי שהתבדינו. התגובה התעלמה לחלוטין מעצם הפרת ההסכם. במקום זאת, בלוליינות משפטית, ניסה אותו יועץ משפטי לטעון כי המורה אשמה, מאחר והיא אינה מורה מספיק טובה, ולכן, כמובן, מותר ל”עתיד” לחרוג מחובתם על פי ההסכם.

חוסר ההתייחסות של “עתיד”, וניסיונותיהם לחמוק מאחריות לקיום ההסכם תוך כדי הכפשת שמה של מורה ותיקה ומסורה, הגדישו את הסאה. לכן הגשנו את בקשת הצד, ודיון ראשון בה יתקיים ביום רביעי הקרוב, 30/4, בשעה שלוש אחר הצהריים בבית הדין לעבודה בירושלים. הבקשה הוגשה גם נגד משרד החינוך, כגורם הרוכש את שירותי הקבלן, כגורם שקבע את הבסיס של תנאי ההעסקה (באמצעות המכרז), וכמי שאמור לפקח על אכיפתם.

עוד על השעות האפקטיביות

העסקה בהיקפי העסקה גבוהים, אך בשעות אפקטיביות בלבד, אינה הבעיה היחידה הקשורה לשעות אפקטיביות. מחלוקת נוספת שקיימת בין נציגות העובדים לבין “עתיד” היא לגבי מעמד השעות האפקטיביות במקרה בו מורה מועסק בהעסקה המשלבת חלקיות משרה יחד עם שעות אפקטיביות. כפי שהסברתי לעיל, מצב זה שכיח ביותר בתכנית. אם למשל, צריך מורה לאנגלית בהיקף של 18 ש”ש, אבל יש רק 10 ש”ש במשרה שניתן להקצות לה, המורה תעבוד במשרה בת 10 ש”ש, ויתר 8 השעות תהיינה אפקטיביות. חשוב להבין כי מורים עובדים בצורה כזו באופן קבוע לאורך כל השנה. לא מדובר בתוספת שעות תגבור, או בתוספת זמנית אחרת – מדובר בשעות הוראה הנעשות בימים ובשעות קבועים, לאורך תקופה משמעותית, אבל מוגדרות כ”שעות אפקטיביות”. זוהי תוצאה מלאכותית של החלטת משרד החינוך להגביל את מספר שעות המשרה, וכתוצאה מכך, מבחינה טכנית לחלוטין, אין ברירה אלא להרכיב את מבנה ההעסקה של מורים רבים משני סוגי השעות.

למרות זאת, עד היום “עתיד” מסרבים להכיר בקביעות של ההעסקה בשעות אפקטיביות, גם במקרים של מורים שמועסקים במערכת שעות קבועה הכוללת שעות אפקטיביות. כתוצאה מחוסר ההכרה זה, “עתיד” טוענים כי שעות אפקטיביות הן, תמיד, שעות נוספות, שאינן נושאות עמן זכויות סוציאליות. מבחינתם, שעות אפקטיביות (הנעשות בנוסף למשרה) אינן מזכות בצבירת ימי מחלה וימי חופשה, ואינן מזכות בתשלום דמי חגים (תשלום עבור יום עבודה שהתבטל עקב חג).

מחלוקת זו אינה תאורטית בלבד. אנו מכירים מקרים לא מעטים של מורות שזכויותיהן מופרות על רקע זה. ביניהן מורות שנעדרו מעבודתן עקב מחלה, אבל “עתיד” לא משלמים להן תשלום ימי מחלה; מורות ששעות עבודה שלהן, שנפלו על ימי חג, בוטלו אבל “עתיד” מסרבת לשלם להן דמי חגים; ומקרים נוספים.

אנו גאים בתוצאות המאבק שלנו, מאבק שניהלנו במשך כשלוש שנים, מול שני מעסיקים שונים, ובעקיפין גם מול משרד החינוך. המאבק הביא לשיפורים משמעותיים בתנאי ההעסקה של המורות והמנחות בתכנית היל”ה, גם בתנאי השכר, אבל הדבר שהיינו גאים בו יותר מכל הוא השינוי התפיסתי שהצלחנו לחולל, ושגרם למשרד החינוך להכניס, לראשונה, העסקה במשרה לתכנית היל”ה. אנו גאים בהסכם הקיבוצי עליו חתמנו עם “עתיד”, שעיגן את הביטחון התעסוקתי של המורות והמנחות בתכנית היל”ה. הצלחנו למגר, לפחות חלקית, את צורת ההעסקה הפוגענית בשעות אפקטיביות.

אולם נראה כי המערכת לא מוותרת בקלות, וה־”גמישות הניהולית” היא עבורה עדיין “ערך” חשוב.  הניסיון להעסיק מורים רק בשעות אפקטיביות, גם כאשר זה בברור מנוגד להסכם הקיבוצי, הוא  ביטוי ישיר לכך.

אנחנו נמשיך להיאבק על קיום ההסכם ותנאי ההעסקה שלנו, ועל המעמד המקצועי שלנו. שני הדברים כרוכים זה בזה, ולא ניתן להפרידם. אם עתיד לא יתעשתו ויחדלו מההפרות הסיטונאיות של ההסכם, נאלץ להמשיך לפעול נגדם בכל האמצעיים החוקיים העומדים לרשותנו.



הערות

[1] מעט על הגמישות הניהולית ורמת המחוייבות שמשרד החינוך דורש מעצמו (ובלית ברירה גם מהמורים), ניתן לקרוא בקישור זה.

[2] דוגמה תעזור להבהיר זאת: נתבונן במורה הנדרש ללמד בהיקף של 15 ש”ש; הקבלן מחויב להעסיק אותו במשרה שהיא לפחות 9 ש”ש. לכן מורה כזה יכול לעבוד במשרה של 9 ש”ש ובנוסף ב-6 ש”ש אפקטיביות; או במשרה שהיא 15 ש”ש; או בכל הרכב אחר, כמו למשל משרה בת 12 ש”ש ועוד 3 ש”ש אפקטיביות). גם בתלוש השכר של מורים אלה מופיעים שני מרכיבים שונים: תשלום עבור אחוז המשרה, אותו מקבלים לאורך כל השנה; ותשלום נפרד עבור השעות האפקטיביות שלימד המורה באותו חודש.

[3] “מגבלה” זו, החלה על העסקה במשרה, פועלת, לעתים, לרעת המורים, מאחר והדרגים הניהוליים לא ימהרו לתת משרה למורה, כדי לשמור לעצמם את ה־”גמישות הניהולית” (במילים אחרות, את היכולת לצמצם היקפי העסקה של מורים כל אימת שהדרג הניהולי רוצה בכך).

[4] מאחר ובזמן בו התנהל המשא ומתן כבר נוצרו בשטח מצבים בהם מורים הועסקו בהיקפים גבוהים אבל בשעות אפקטיביות בלבד, הוחלט כי הסעיף ייושם מהשנה שתתחיל לאחר חתימת ההסכם.

עמית רמון, 27/4/2014

עדכונים והליכים משפטיים

Thursday, April 10th, 2014

חברות וחברים יקרים,

חג שמח לכל החוגגים את חג הפסח ואת חג הפסחא. חג הפסח נקרא גם חג החרות, ומציין את יציאתם של בני ישראל מ”עבדות” ל”חרות”. עבדות, במשמעותה החמורה ביותר, כמעט לא קיימת כיום, אבל ניצול עובדים על ידי מעסיקים, ברמות שונות, הוא, לצערנו, דבר שכיח ביותר.

במיוחד בתקופה האחרונה, אנו נתקלים במקרים שונים בהם “עתיד” מפרה זכויות שונות של מורים בתכנית היל”ה. עדכנו לגבי חלק מהן בהודעות ששלחנו בזמן האחרון: החתמה של מורים על “הסכמי פרישה מרצון”, בעיית היקפי השעות ההולכת וגדלה, בעיות במרכזי השכלה ומקרים של העסקת מורים בהיקפים של 9 ש”ש ומעלה, אבל בשעות אפקטיביות בלבד.

הבעיה האחרונה היא דוגמה להפרה בוטה וברורה של ההסכם הקיבוצי. ההסכם הקיבוצי קובע בפרוש כי בכל מקרה בו מורה עובד 9 ש”ש או יותר, הוא יועסק במשרה (כאשר החלק המשרתי יהיה לפחות 9 ש”ש). על פי ההסכם, אין כאן כל מקום לשיקול דעת ואין כאן כל התניה בדבר כזה או אחר. אתה עובד 9 שעות בשבוע או יותר? עתיד חייבים לתת לך משרה. נקודה.

אבל כנראה שאצל עתיד הסכם זה דבר אחד, ומה שהם עושים זה דבר אחר. הגיעו אלינו כמה וכמה תלונות של מורים שמועסקים בצורה כזו. הפניות שלנו לעתיד לא זכו אפילו להתייחסות. אחד המקרים שהגיעו אלינו הוא של מורה המועסקת, כבר שנה שניה, בשני מרכזים ובהיקף כולל של 13 ש”ש, וכל השעות הן אפקטיביות. למרות אינספור פניות של המורה למנחות שלה ול”עתיד”, היא עדיין עובדת רק בשעות אפקטיביות. פנינו לעתיד בעניין בחודש ינואר השנה, ולא קיבלנו כל התייחסות. חיכינו לתשובה באורך רוח, ורק בפברואר פנינו שוב והזכרנו שלא קיבלנו תשובה. גם הפעם הם לא ענו. בסופו של דבר עורך הדין של הוועד שלח מכתב מטעמו, ורק מכתב זה זכה למענה. אבל המענה שקיבלנו, במקום להתייחס בענייניות לטענות שלנו לגבי הפרת ההסכם, היה ניסיון להטיל דופי במורה עצמה, ולהצדיק בזה את הפרת ההסכם.

חשוב לציין כי עניין השעות האפקטיביות הוא עקרוני ביותר. נאבקנו תקופה ארוכה נגד צורת ההעסקה בשעות אפקטיביות, ולמרות שעדיין קיימת העסקה בשעות אפקטיביות, רוב השעות בתכנית הן שעות משרתיות. הנסיונות לכפות על מורים העסקה בשעות אפקטיביות, במקום לתת להם משרה, נובעים, כנראה, מחוסר רצון להתחייב לתת למורה משהו קבוע – משרה – ומהוות ניסיון להחזיר את ההעסקה הקבלנית בדלת האחורית. אנחנו לא ניתן יד לנסיונות אלו, וניאבק נגדם בכל האמצעים שברשותנו.

לאור ההתייחסות של עתיד לנושא, ועל רקע הפרות נוספות ורבות של ההסכם, הגשנו השבוע תביעה נגד עתיד לבית הדין לעבודה בירושלים, בעניין העסקה אפקטיבית ב-9 ש״ש או יותר.

במרכז הבקשה אנו דורשים (א) להעביר למשרה, באופן מידי, כל מורה שעובד לפחות 9 ש”ש אך בשעות אפקטיביות בלבד; (ב) לקבל מידע מלא לגבי היקפי ההעסקה של כל מורה בתכנית, בפירוט של שעות אפקטיביות ושעות משרה, בכל חודש השנה (כדי שנוכל לבדוק את היקף התופעה); (ג) לשלם לכל מורה כזה שכר משרתי בחודשי הקיץ לפי היקף המשרה שיקבע לו (שחייב להיות מינימום 9 ש”ש).

חשוב לציין שהבקשה הוגשה מול שני משיבים – עתיד, כמובן; ומשרד החינוך, לאור הטיעונים של עתיד שמשרד החינוך קובע כל דבר. התיק נמסר לשופטת שרה שדיאור, ודיון ראשון נקבע לתאריך 30/4 בשעה 15:00.

בהחלטתה הראשונית קבעה השופטת כי המשיבות (עתיד ומשרד החינוך) יגישו את תשובתם לבקשת הצד עד ל-27/4; וכי עתיד, בנוסף, תצרף לתגובה את המידע שביקשנו (רשימת כל המורים, תוך ציון של היקף המשרה ומספר השעות האפקטיביות בהן הועסק מידי חודש).

אם יש ביניכם מורות ומורים המועסקים בצורה זו – בהיקף של 9 שעות שבועיות או יותר, וכל השעות אפקטיביות – אנא פנו אלינו כדי שנטפל גם בבעיה שלכם.

דבר נוסף, שקרה בשבוע שעבר, הוא פיטורים של מורה, שנעשו, לטענת עתיד, על רקע של “התנהגות בלתי הולמת”. מבדיקה שערכנו, ומהתייעצות עם גורמים המכירים את המורה מקרוב, התרשמנו כי לא הייתה כאן כל עילה לפיטורים, והסיבות לפיטורים הן פוליטיות ונובעות, כנראה, מבעיות ביחידה לקידום נוער בה עובד המורה. לאור זאת, הודענו לעתיד כי אנו מתנגדים לפיטורים וכי נעתור נגדם לבית הדין לעבודה. אם עתיד לא יחזרו בהם מהפיטורים, נאלץ להגיש תביעה נוספת נגדם, כבר בשבועות הקרובים.

מקרה אחד לא מעיד, כמובן, על הכלל, וברוב היחידות יש יחסי עבודה טובים בין מורים לבין מנהלי השכלה ומנהלי היחידות, ואף ישנם הרבה מנהלים התומכים בגלוי במורים או שתמכו בנו לאורך המאבק.

עם זאת, אנו מכירים יותר ממקרה אחד בו התעוררו בעיות בין מנהלי השכלה או מנהלי יחידות לבין מורים, והרושם הוא שעתיד מתייצבים אוטומטית לצד המנהלים ביחידות, במקום לעמוד לצד המורים שהם מעסיקים.

אנו קוראים לכל מורה שמרגיש נפגע בכל דרך וצורה שהיא, לא להסס לפנות אלינו. אנו נעמוד על המשמר מול עתיד, ונעשה כל שביכולתנו כדי לתקן את הטעון תיקון!


לרגל יום האישה הבינלאומי 2013

Friday, March 8th, 2013

היום מצוין יום האישה הבינלאומי, בו מצוינים הישגיהן הכלכליים, הפוליטיים והחברתיים של נשים ברחבי העולם.

כארגון בו מרבית העובדים הן נשים, רצינו לברך את כל חברותינו, המורות והמנחות, ולומר כמה מילים על חשיבות העבודה שאנו עושות ועל חשיבותו של מאבק העובדים – מאבק שנצטרך לקרוא לו, אם נבחן את היחס הקיים בין נשים לגברים בקרב העובדים, “מאבק העובדות“.

התבוננות פשוטה סביבנו מראה כי רוב העובדים בתכנית היל”ה ובסביבתה הן נשים – מורות, מנחות, מנהלות השכלה ועוד. זה גם לא סוד שרוב עובדי ההוראה בישראל הן נשים. מצד שני, כולנו יודעות כי תנאי העבודה והשכר שלנו נחותים ביחס לתנאים הכלליים במשק הישראלי. לכן אנו רואות את המאבק שלנו לא רק כמאבק על תנאי עבודה, אלא גם כמאבק של נשים על זכותן לשוויון ולפרנסה בכבוד.

תמונה זו מגובה על ידי מחקרים רבים. למשל, מחקר של מרכז אדוה, פערי שכר בין נשים וגברים במגזר הציבורי, שפורסם בחודש שעבר מראה כי 86% מעובדי ההוראה בשרות מדינה הן נשים. עם זאת, 23% מהנשים בתחום מקבלות שכר נמוך מהממוצע לעומת 3% בלבד מהגברים, ו-12% מהנשים מקבלות השלמה לשכר מינימום לעומת 3% מהגברים. נתונים אלה מעידים על האפליה הקיימת בין נשים וגברים במקצוע ההוראה, כשם שהיא קיימת בשוק התעסוקה הכללי.

לצד זאת, נתונים שפורסמו היום בעיתון הארץ לרגל יום האישה הבינלאומי מראים כי 79% מהמשרות במשרד החינוך הן של נשים, אך מתוך המשרות הבכירות רק 36% ניתנו לנשים. תמונה דומה מצטיירת גם במשרדי הממשלה האחרים. כלומר, למרות הרוב הנשי העצום במקצועות ההוראה והחינוך, מי שמנהל את מערכת החינוך בישראל ומי שקובע מדיניות הם, בדרך כלל, גברים. כדי להיווכח בכך די להתבונן ברשימת שרי החינוך מאז קמה מדינת ישראל – בכל תקופה זו, למעלה מ-60 שנה, בה כיהנו כ-20 שרי חינוך שונים, 3 נשים בלבד כיהנו כשרות חינוך. גם משרת מנכ”ל משרד החינוך ניתנה עד היום ל-3 נשים בלבד. בכנסת שזה עתה נבחרה, פחות מרבע מהחברים הן נשים.

התמונה הכללית המצטיירת היא, אפוא, שנשים בישראל מועסקות במשרות בעלות יוקרה נמוכה ושכר נמוך, משתכרות פחות מעמיתיהן הגברים, ומודרות ממוקדי ההשפעה.

אולם רוב נשי נמצא לא רק בצד המורות בתכנית היל”ה, אלא גם בצד של בני הנוער הלומדים בהיל”ה ושל בני משפחותיהם. רבים מבני הנוער הלומדים בתכנית מגיעים ממשפחות חד הוריות. מחקר הערכה של תכנית היל”ה, שנעשה בשנת 2002 1 על ידי פאולה כאהן-סטרבצ’ינסקי וקטרינה בודובסקי הראה כי 22% מבני הנוער בתכנית היל”ה מגיעים ממשפחות חד הוריות, לעומת 8% באוכלוסיה הכללית. נתונים מהשנים האחרונות מראים כי בראשן של רוב המשפחות החד הוריות, כמעט ב-100% מתוכן, עומדות נשים. שילוב הנתונים מראה כי חלק גדול של בני הנוער הלומדים בתכנית היל”ה מגיע ממשפחות של אימהות חד הוריות.

לפי נתונים של הביטוח הלאומי נשים גם עניות יותר מגברים. נשים גם מהוות את רוב עובדי הקבלן בישראל ונשים הן הנפגעות העיקריות של מדיניות הדיור הציבורי.

נתונים אלה ממחישים את הפגיעה הממשית בנשים בישראל – לא רק אפליה בתנאי השכר, לא רק הדרה ממוקדי הכוח, אלא גם פגיעה ממשית, מוחשית ויום־יומית. ואם זה לא מספיק, הרי שההשלכות החמורות של נתונים אלה הן כי הפגיעה באוכלוסיית הנשים משפיעה באופן ברור גם על החינוך והעתיד של ילדיהן ועל סיכויי היחלצותם ממעגל העוני.

עובדה זו לא תמיד מודגשת מספיק, אולם בכל המקצועות ה”נשיים” ישנן נשים בשני הצדדים – הן בצד העובדות, והן בצד של מקבלי השרות. ובשני הצדדים – נשים מקופחות ומופלות לרעה. לכן כל מאבק עובדות לשיפור תנאיהן הוא גם מאבק לטובת מקבלי השרותים והאוכלוסיות המוחלשות בחברה – בין אם מדובר במטופלים של עובדות סוציאליות, בנוער נושר או באחרים.

הפגנת מטפלות המשפחתונים

הפגנת מטפלות המשפחתונים

לכן המאבק שלנו חשוב – הוא לא רק מאבק על תנאי ההעסקה, אלא גם מאבק על זכותן של נשים לשוויון ועל דמותה של החברה בישראל. במקצועות החשובים ביותר לחברה נמצא רוב מוחלט של נשים – בקרב עובדות סוציאליות, אחיות, מורות, גננות ומטפלות. באופן לא מפתיע תנאי השכר במקצועות אלה נמצאים בתחתית סולם השכר. צריך לשנות זאת ולהפוך את סולם השכר, וכדי שזה יקרה אנחנו צריכים להיאבק. חלקנו כבר נמצאים במאבק. שני הסניפים הגדולים ביותר כיום בכוח לעובדים הם סניפים “נשיים” – סניף מטפלות המשפחתונים וסניף המורות והמנחות של היל”ה. התאגדות של נשים במקומות עבודתן היא אחת הדרכים המשפיעות ביותר לחיזוק מעמדן של הנשים ולפעולה למען שוויון.

ההסכם הקיבוצי, עליו חתמנו בינואר האחרון, יחד עם השיפור בתנאי המכרז האחרון, מהווה צעד אמתי לקראת חיזוק מעמד המורה. לראשונה מאז קיימת תכנית היל”ה מורות עובדות במשרה חודשית, נהנות מביטחון תעסוקתי ומתנאי שכר משופרים, ומוגנות על ידי ארגון עובדים. עם זאת, עדיין לא כל הבעיות נפתרו ובעיות חדשות מתגלות גם בימים אלה, תוך כדי פעולותינו ליישום ההסכם בשטח. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא המחלוקת בעניין “משרת אם”. כאשר חשבנו והגדרנו את הדרישות שלנו, השתדלנו לחשוב מנקודת מבטן של מורות. אחד הסעיפים עליהם התעקשנו היה הגדרת “משרת אם”. סעיף משרת אם מקנה תוספת של 10% לשכרה של מורה שהיא אם לילדים עד גיל 14, ועובדת בהיקף העסקה של 80% ומעלה. זהו סעיף מקובל הקיים גם בהסכמים הקיבוציים של ארגוני המורים. עם זאת, על פי תנאי המכרז של משרד החינוך, הזכאות למשרת אם נקבעת רק על פי החלק המשרתי בהעסקה. אולם, במצב בו מורות רבות מועסקות בהעסקה המשלבת גם חלק משרתי וגם שעות אפקטיביות, ישנן מצבים רבים בהן מורה המועסקת 20 שעות או יותר בשבוע אינה זכאית – על פי המכרז – לתוספת משרת אם. מצב כזה הוא לחלוטין לא צודק ואינו הגיוני. לכן דרשנו כי הזכאות למשרת אם תיקבע לפי היקף ההעסקה הכולל של מורה – סך השעות הכולל שהיא עובדת בשבוע. לאחר ויכוחים רבים סביב שולחן המשא ומתן הצלחנו להכניס את ההגדרה המתוקנת להסכם. עתה מתברר, לצערנו, כי עתיד נסוגים מההסכמה וטוענים כי הכוונה בהסכם היא לחישוב משרת אם על פי החלק המשרתי בלבד, בדיוק כמו במכרז. זו דוגמה מצערת לפגיעה מהותית בתנאי ההעסקה של נשים, ואנחנו לא ניתן את ידנו לכך.

דוגמה זו מזכירה לנו כי המאבק עדיין לא תם. ניסיון העבר גם מראה כי הסכמים קיבוציים לא מיושמים במקרים בהם אין ועד עובדים דומיננטי שעוקב אחרי יישום ההסכם ודורש בעקביות את יישומו. חשוב, לכן, שלא נשכח זאת. חשוב שנמשיך לפעול, חשוב שיהיה לנו ועד עובדים חזק ומסור, חשוב שנפעל לצרף לכוח לעובדים כמה שיותר חברים.

נתון אחד אופטימי, מתוך הנתונים שפורסמו היום בעיתון הארץ, הוא שפערי השכר בין נשים לגברים מצטמצמים. ההערכה שפרסם העיתון היא שבתנאי שקצב צמצום הפערים יישאר כמו שהוא, הפער ייסגר בשנת 2078. אבל אנחנו לא רוצים לחכות שישים וחמש שנה… בנוסף, השאלה היא לא רק פער השכר בין נשים לגברים אלא גם תנאי השכר בכל המקצועות ה”נשיים” – שהם, בעצם, כל המקצועות החברתיים.

לכן המאבק חשוב, וכדי שהוא יצליח הוא צריך לבוא מאתנו, מהשטח.

נסיים באיחולי הצלחה לכל אחיותינו הנאבקות, בסניפי כוח לעובדים – נשי חרות, מטפלות המשפחתונים, עובדות אג’נדה, עובדות חסות הנוער ובכל הסניפים האחרים, לכל הנשים במקומות עבודה אחרים, לנשים הנאבקות למען דיור ציבורי ולכל הנשים הנאבקות עבור שוויון, יום־יום, באשר הן.



[1] למרות שמחקר זה נערך לפני כ־10 שנים, לאור מחקרים בנושאים קרובים מהזמן האחרון אני מעריך שהנתונים שלו תקפים גם היום.

עמית רמון, 8/3/2013

נחתם ההסכם הקיבוצי בין איגוד המורות והמנחות של תכנית היל”ה לבין רשת “עתיד”

Tuesday, January 15th, 2013

לאחר שנתיים של מאבק אינטנסיבי אנו שמחים לבשר כי אתמול, יום שני 14 בינואר 2013, נחתם ההסכם הקיבוצי בין  ארגון “כוח לעובדים” המייצג אותנו, המורות והמנחות בתכנית היל”ה, לבין רשת “עתיד”, המפעילה את התכנית החל מהשנה.

עינת אברהמי, חברת ועד היל"ה, עמי וטורי, חבר הנהגת "כוח לעובדים" ועמיעד גורביץ, מנכ"ל "עתיד", חותמים על ההסכם הקיבוצי

עינת אברהמי, חברת ועד היל"ה, עמי וטורי, חבר הנהגת "כוח לעובדים" (מימין) ועמיעד גורביץ, מנכ"ל "עתיד", חותמים על ההסכם הקיבוצי

זה הסכם היסטורי, ההסכם הקיבוצי הראשון שנחתם בתחום החינוך על ידי מורי קבלן, הסכם המשנה כליל את מעמד המורים בתכנית היל”ה והופך אותו למעמד הדומה למעמדם של המורים המועסקים על ידי בעלויות (רשתות החינוך כגון עמל, אורט וכדומה). ההסכם משמעותי גם בגלל המספר הגדול של עובדים שהוא חל עליהם, כ־1,500 עובדים, והוא גם ההסכם הגדול ביותר מבחינה זו עליו חתום “כוח לעובדים”.

המרכיב המרכזי שמספק ההסכם הוא ביטחון תעסוקתי. ההסכם מבטיח כי היקף ההעסקה הכולל של המורים יישמר משנה לשנה ומחייב את “עתיד” לפעול כדי להביא את מספר השעות המשרתיות בתכנית למקסימום האפשרי. ההסכם מגדיר את הליכי הפיטורים ומעתה לא יהיה ניתן לפטר מורים ומנחים באופן שרירותי וללא מעורבות של הוועד – הליכי הפיטורים כוללים מעורבות עמוקה של הוועד בתהליך, דבר שיגרום לכל מעסיק לחשוב פעם נוספת לפני פתיחה בתהליך פיטורים. ההסכם מסדיר את החזרי הנסיעות למנחים ויאפשר למנחים לקבל החזר מלא על נסיעותיהם, על ידי הגדרת מכסה אינדיבידואלית באמצעות ועדה שתכלול מנחה כאחד מחבריה.

את ההסכם המלא ניתן לקרוא כאן.

הסכם זה לא היה יוצא לפועל אלמלא קבוצה מסורה ומחוייבת של א/נשים שהשקיעו רבות מזמנם וממרצם במהלך השנתיים ואפילו השלוש שנים האחרונות. יקשה עלינו לציין את כולם כאן, אבל אנו חייבים להודות ראשית כל לשירה פנחס, המלווה הארצית המסורה שלנו מטעם “כוח לעובדים”, שליוותה את המאבק מתחילתו וממשיכה ללוות אותו, תוך השקעה של זמן רב ובמקביל לדברים כמו לימודים, עבודה וסתם חיים. שירה הנחתה וגיבשה את הוועד, תרמה רבות מהידע המקצועי הרב שלה ולימדה את כולנו, עודדה ברגעים הקשים, המריצה כשהיה צריך, והכל ברוח טובה ומתוך חברות אמתית. אנו מודים גם לעמי וטורי מהנהגת “כוח לעובדים” וממקימיו, שליווה אותנו לאורך כל הדרך ונכנס באופן פעיל למשא ומתן, בו השקיע שעות רבות מזמנו. יכולת המשא ומתן של עמי ונסיונו העשיר תרמו רבות להצלחת המשא ומתן. עו”ד דוד (דידי) לופו, שהוזעק באתראה של 3 שעות לייצג אותנו, באופן חד פעמי, בבית הדין לעבודה ועשה זאת בצורה מרשימה, אבל נשאב לתוך תהליך המשא ומתן והמשיך ללוות אותנו, תוך עשיית עבודה מקצועית לעילא ולעילא, ותרם רבות לגיבושו של ההסכם בצורה הטובה ביותר עבורנו. למותר לציין כי אנשים אלו, ורבים אחרים, עשו כל זאת מתוך התנדבות מלאה.

תקצר היריעה מלפרט את כל הא/נשים שתרמו לאורך כל הדרך, אבל תודה גדולה מגיעה לכלל המורות והמנחות בתכנית, שנתנו כתף היכן שצריך, ששבתו כעשר פעמים במהלך המאבק, למרות הפגיעה הכלכלית בכל פעם ולמרות הדאגה הכנה לתלמידים, שתמכו מקרוב ומרחוק, ונתנו את אמונם בוועד. בלעדיכן לא היינו מצליחים.

ההסכם זכה לכיסוי רחב בתקשורת, להלן כמה קישורים:

לצד השמחה הגדולה על ההסכם חשוב לציין כי בישראל עדיין מועסקים למעלה מעשרת אלפים מורים כמורי קבלן, ומבחינה זו ההסכם עליו חתמנו אתמול הוא רק צעד ראשון במאבק נגד הפרטת החינוך ולקראת ביטול המעמד של “מורה קבלן” והפיכת כל המורים בישראל למורים מן המניין, מורים המועסקים בשכר חודשי, מורים היכולים לתכנן קדימה את עתידם המקצועי והכלכלי, מורים שיוכלו לחשוב על חינוך מבלי להיות טרודים בשאלות קיומיות. גם בשעה שמחה זו לא נשכח את עמיתינו ואת מחוייבותנו לחינוך צודק וטוב יותר לכלל בני הנוער בישראל.

שלכם – הוועד

מחוייבות? לא בבית ספרנו

Tuesday, June 5th, 2012

בתכנית היל”ה לומדים בני נוער שנשרו, ממגוון סיבות, מבית הספר, בני נוער השוהים במעונות חסות של משרד הרווחה ואף כאלה הכלואים בבתי כלא לנוער. רבים מתלמידים אלה זקוקים לסביבה יציבה, תומכת ומחבקת, כמו כל נער בגילם, ואולי אפילו יותר. מנהלי ההשכלה ומדריכי קידום נוער, יחד עם צוות המורות והמנחות של תכנית היל”ה, שוקדים על כך ועושים כמיטב יכולתם כדי לספק סביבה שכזו לתלמידים ולהביאם, כל אחד ואחת מהם, להישגים לימודיים.

מחאה נגד ניצולן המתמשך של מורות היל"ה

אולם יציבות היא לא מנת חלקם של המורים והמנחים המועסקים בתכנית. כעת, למשל, מסתיים ההסכם של הקבלן המפעיל את התכנית, החברה למתנ”סים, עם משרד החינוך, ומשרד החינוך יצא במכרז חדש להפעלת התכנית בשנת הלימודים הבאה. והמורים? המורים והמנחים פשוט מפוטרים. מכתבי הפיטורים יצאו כבר לדרך והגיעו לחלק מהמורים. כמו מידי קיץ, המורים לא יקבלו שכר. אבל הפעם, בנוסף, למורים אין כל ודאות לגבי המשך העסקתם. המורים אינם יודעים מי יהיה הקבלן הבא, ואינם יודעים אם יועסקו על ידו. כך שלמורים נותרה רק הברירה האכזרית: לקוות שהקבלן הבא ירצה להעסיקם ­– דבר שיוכלו לדעת רק בעוד חודשיים או יותר; או לוותר כבר עכשיו על המשך עבודתם בתכנית, ללכת בדרך הבטוחה ולחפש עבודה אחרת. משרד החינוך לא עשה אפילו את הדבר המינימלי והכל־כך מתבקש – לדרוש, כסעיף במכרז, את המשכיות העסקתם של המורים והמנחים. במכרזים אחרים שהמדינה פרסמה בתקופה האחרונה היו, אמנם, סעיפים כאלה, אך לא במכרז להפעלת תכנית היל”ה.

ומה עוד יש למשרד החינוך לומר? במסמך הבהרות לגבי המכרז שפרסם המשרד, הוא מסביר מדוע ממשיכים להעסיק מורים ב”שעות אפקטיביות”:

[…] ההעסקה “לפי שעה אפקטיבית” נעשה במטרה לשמור על מירב הגמישות, כאשר זו משמשת הן את המעסיק והן את העובד, שניהם אינם מחוייבים והעבודה נעשית ככל שמועד הביצוע מתאים לשני הצדדים.

הבנתם את זה? אין מחוייבות. מה כן יש? גמישות. לא צריך מחוייבות. מחוייבות זה פאסה. קמתי בבוקר ולא בא לי ללכת לעבודה? לא צריך. משרד החינוך לא דורש ממני כל מחוייבות. פאר השוק החופשי – מילטון פרידמן לא היה מנסח את זה טוב יותר. והתלמידים שצריכים יציבות? אולי, אם יתחשק לנו להגיע לשיעור, נלמד גם אותם את חשיבותה של הגמישות הניהולית, אחד המושגים האהובים ביותר בשיח הניאו־ליברלי שהשתלט כבר מזמן, גם על משרד החינוך.

קראו גם את הדברים שנשא שי שמולינזון, מורה בהי”לה וחבר בוועד המורות והמנחות, בהפגנה בשבת האחרונה בחיפה.

עמית רמון