Archive for the ‘מאבקי עובדים’ Category

הפרטת מערכת החינוך ומאבקי עובדים של מורים בארצות הברית

Monday, May 2nd, 2016

רשמים ממפגש עם ארגון המורים האמריקאי

במהלך אפריל 2016 משלחת של פעילים חברתיים מתחום החינוך שאורגנה על ידי המכללה החברתית כלכלית נפגשה לסדנה משותפת עם נציגי ארגון המורים האמריקאי, ה־AFT. בביקור, שהתקיים בארצות הברית, השתתפה גם טלילה אילון, מורה בתכנית היל”ה וחברה בוועד העובדים של התכנית. הנה רשמיה מהביקור.


הרושם הראשון העולה מהמפגש עם ארגון המורים האמריקאי – American Federation of Teachers (AFT) – הוא הגודל והעצמה שלו. ארגון המורים האמריקאי הוא בעצם פדרציה של אירגוני מורים במדינות השונות ובערים הגדולות בכל מדינה (ישנו ארגון מורים נפרד לאזורים הכפריים) שמאגדים לא רק מורים, אלא גם את שאר העובדים הקשורים למערכת החינוך, כמו, למשל, אחיות ועובדים נוספים. אנחנו נפגשנו עם נציגים מארגוני המורים של ניו יורק – United Federation of Teachers, ושל פילדלפיה – Philadelphia Federation of Teachers.

הנושא העיקרי בו עסקה המשלחת שלנו היה מאבקם של ארגוני המורים בתהליך ההפרטה שעובר על מערכת החינוך בארה”ב. הנושא השני היה מעורבותו של ארגון המורים האמריקאי בבחירות לנשיאות, בעקבות החלטת הארגון לתמוך בהילרי קלינטון למועמדות המפלגה הדמוקרטית ולנשיאות.

אחד הביטויים של ההפרטה במערכת החינוך האמריקאית הוא יצירת סוג חדש של בית ספר, שנקרא Charter School. בתי ספר מסוג זה ממומנים מכספי משלם המסים, אבל מנוהלים על ידי גופים פרטיים ולא על ידי מערכת החינוך הציבורית. למרבה האירוניה, הרעיון להקמתם של בתי ספר אלה פותח דווקא על ידי נשיא ארגון המורים האמריקאי בזמנו, אלברט שנקר, שביקש להקים בית ספר ניסויי, עם מרב החופש לצוות החינוכי לקבוע את מדיניות בית הספר, במטרה להשיג הצלחה מרבית.

הרעיון המקורי כבר מזמן נשכח, וכעת מערכת החינוך הציבורי נאבקת בתופעה זו של בתי ספר שממומנים מכספי משלם המסים, אך מנוהלים על ידי גופים פרטיים, שאין עליהם פיקוח ממשלתי מלבד בדיקה הנערכת מידי חמש שנים כדי לקבוע אם לחדש את רישיון בית הספר. טענה חמורה נוספת המועלית נגד בתי ספר אלה היא שהמימון שלהם בא על חשבון בתי הספר הציבוריים הנפגעים מכך קשות (ראו, למשל, מאמר זה). בנוסף, למרות שבתי ספר אלה מקבלים מימון ציבורי ומחויבים לקבל כל מי שפונה אליהם, התפתחו שיטות שונות שהופכות את בתי הספר האלה לסלקטיביים, שגם פולטים מתוכם תלמידים העלולים לפגוע במדדי ההצלחה שלהם.

תלמידים והורים של בית ספר ציבורי מפגינים נגד קיצוצי תקציב

תלמידים והורים של בית ספר ציבורי מפגינים נגד קיצוצי תקציב לטובת Charter Schools

כאשר בוחנים בתי ספר אלה בהיבט של יחסי העבודה מתברר שמרבית המורים בהם אינם מאוגדים ובמקרים רבים ההנהלות מתנגדות להתארגנות המורים. בנוסף, מכיוון שאין על בתי ספר אלה פיקוח, הם חופשיים להעסיק כמורים גם כאלה שלא הוסמכו להוראה בבית ספר יסודי או תיכון, כמו למשל סטודנטים או אנשי אקדמיה, ולשלם להם ולפטרם כראות עיני ההנהלה.

ארגון המורים, שהתעלם מהתופעה הפגומה הזו בתחילת דרכה, התעורר באיחור כדי לגלות שהיא גדולה מידי מכדי שאפשר יהיה להמשיך ולהתעלם ממנה ועכשיו משקיע משאבים רבים בניסיון לאגד את המורים בבתי ספר אלה. מאחר ומדובר בארגון עצום ועתיר משאבים, יש באפשרותו להעסיק מארגני עובדים במשרות מלאות. כל מי שפגשנו בסיור למעשה בנה או בונה קריירה בתחום זה.

מה שהרשים אותי במיוחד היה רמת המקצועיות של העוסקים במלאכה. תהליך ארגון מקום עבודה מוגדר ומובנה, עם שלבים וקריטריונים ברורים שנבדקים לאורך כל התהליך, החל משלב ההחלטה על ההתארגנות ועד לחתימה על הסכם קיבוצי וגם אחר כך. במהלך ההיכרות עם תהליך זה לא יכולתי שלא להתפעל עוד יותר מההצלחה של התארגנות מורות היל”ה, לאור העובדה שמובילי ההתארגנות למעשה למדו איך להקים ולהוביל אותה תוך כדי עשייה. אמנם קיבלנו תמיכה מקצועית ומקיפה מכוח לעובדים לאורך כל הדרך, אבל רמת המקצועיות והניסיון הנצבר שהוצגו לנו בניו יורק בהחלט יכולים לשמש דוגמה לדרך מקצועית ואיכותית בה התארגנות עובדים יכולה להתנהל.

תחום נוסף שמפותח מאוד בפעילות של מארגני העובדים שם, ושיכול לתרום גם לנו, הוא תחום שיתופי הפעולה עם ארגונים וגופים שונים בקהילה שבה פועל בית הספר – לדוגמה, ועד הורים פעיל, שאפילו מקבל משרד בבית הספר וממנה מתוכו נציג שנוכח בבית הספר ודואג לפתח את קשרי בית הספר והקהילה. בבתי ספר בשכונות מהגרים ארגון המורים מספק להורי התלמידים מסגרות לימוד והעשרה ואפילו שרותי בריאות בבית הספר. שיתופי פעולה מסוג כזה מבטיחים שההורים יעמדו לצד המורים גם, למשל, במקרה שהמורים יאלצו לנקוט בעיצומים. דוגמה נוספת של שיתוף פעולה לטובת בתי ספר הוא שיתוף פעולה עם מנהיגי דת, יהודים, נוצרים ומוסלמים, יחד עם תושבים בשכונות המוחלשות בהן נמצאים בתי הספר, לטובת הקהילה ובית הספר. לדעתי, המסר החשוב ביותר של התארגנויות אלה היא התמקדות במטרה המשותפת שכולם מסכימים עליה, והסכמה לא לגעת בנושאים השנויים במחלוקת, שאינם רלוונטיים למאבק אותו מנהלים ארגונים אלה ביחד. עם דוגמה מרשימה של שיתוף פעולה כזה נפגשנו בבית הכנסת הרפורמי של פילדלפיה – רודף שלום.

מפגש של חברי המשלחת עם נציגי ה-AFT וחברות ועד ההורים בבית ספר בצ'יינה טאון בניו יורק.

מפגש של חברי המשלחת עם נציגי ה-AFT וחברות ועד ההורים בבית ספר בצ’יינה טאון בניו יורק.

במסגרת התמיכה של ארגון המורים בהילרי קלינטון הצטרפנו לפעילי בחירות שערכו ביקורי בית אצל תומכים פוטנציאלים שלה, בשכונות של שחורים, לא רחוק מהמרכז ה”לבן” והמטופח של פילדלפיה. אני חייבת להודות שהמחשבה הראשונה שעלתה בראשי כשמצאתי את עצמי בשכונת עוני של 100% שחורים הייתה אם בכלל מותר ללבנים להסתובב במקום כזה. המלווה המקומית שלי, שהייתה בעצמה שחורה, הרגיעה אותי והסבירה שאילו היה מסוכן שם היא הייתה קולטת את זה מיד ומסתלקת יחד אתי. חוויה זו, שהייתה מטלטלת למדי, המחישה עד כמה החברה האמריקאית עדיין מקוטבת על פי צבע עור וארץ מוצא ועד כמה הפערים בין עשירים לעניים עצומים, בניגוד לטענות אודות שוויון ההזדמנויות והשגשוג לכאורה המושמעות על ידי תומכי הקפיטליזם.

אחת הפגישות החשובות שקיימנו בביקור הייתה מפגש עם נשיאת ארגון המורים האמריקאי, רנדי ווינגרטן, שיחד עם המכללה החברתית כלכלית בארץ יזמה משלחת זו. רנדי, כמו גם פעילים בכירים אחרים בארגון שפגשנו במהלך הביקור, סיימה את הפגישה איתנו בבקשה תקיפה כי נמשיך לפעול למען צדק חברתי בישראל, תוך הבטחה כי תעקוב אחרינו ואחר פעילותנו.

המפגש עם אנשי המקצוע בתחום התארגנויות עובדים, עתירי הניסיון ולמודי מאבקים והצלחות, חיזק את התפיסה שלי כי מאבק עובדים מוצלח יתכן רק כאשר מרבית העובדים בארגון שותפים בו ומחויבים אליו, וכי מובילי המאבק יכולים וצריכים לדרוש מחויבות זו.

ללא ספק, האפשרות לבקר באמריקה בדרך זו, המחישה עד כמה התדמית שלה כארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות שגויה, ועד כמה הקפיטליזם הקיצוני שלה משמר ומנציח עוולות ישנות. אפשר לומר שבביקור זה למדנו בעיקר מה אסור שיקרה אצלנו: הפרטה פרועה וחסרת אחריות של מערכת החינוך, במקום חיזוק ושיפור המערכת הציבורית הקיימת.

טלילה אילון, 2/5/2016

הוכרז סכסוך עבודה בתכנית היל”ה

Sunday, May 10th, 2015
היום, יום ראשון 10 במאי 2015, הכריז איגוד המורות והמנחות של תכנית היל”ה על סכסוך עבודה עם המעסיק, רשת עתיד. הסכסוך הוכרז לאור הימנעותה של “עתיד” מניהול משא ומתן עם נציגות העובדים ולאור פיטורי צמצום שנערכו השנה ובשנה שעברה, דבר המבטל את החובה לשמירת השקט התעשייתי.סכסוך עבודה בהיל"ה
להלן תמצית השתלשלות העניינים שהביאו לסכסוך העבודה.ההסכם הקיבוצי שנחתם עם “עתיד” מסתיים בסוף שנת לימודים זו, ב-31.8.2015. עתיד טוענים, אמנם, כי עמדו בתנאים המאפשרים את הארכת תוקף ההסכם בשנה, אך למרות בקשות מפורשות של נציגות העובדים לא הציגו עדיין כל ראיה המאששת את טענתם.לכן פנינו ל”עתיד” בדרישה לפתוח במשא ומתן על הסכם קיבוצי חדש – אולם הם גוררים רגליים, מעכבים ומבטלים פגישות עם הוועד, ומסרבים, למעשה, לכל משא ומתן:

  • לפגישה הראשונה הם הסכימו רק אחרי שלושה חודשים של בקשות.
  • את הפגישה השנייה הם הסכימו לקיים רק חודשיים לאחר הראשונה – וביטלו אותה יום לפני שהייתה אמורה להתקיים.
  • למרות התחייבותם לתאם פגישה חלופית באופן מיידי – רק לאחר 10 ימים ואינספור בקשות מצידנו הם הציעו מועדים לפגישה.
  • למרות הדחיפות בקיום הפגישה – המועד המוקדם ביותר שהציעו היה כחודשיים לאחר הפגישה שהם ביטלו, ולאחר תום שנת הלימודים.

לא ניתן לראות התנהלות זו אלא כזלזול בציבור המורות והמנחות ובנציגות העובדים, וכסירוב לקיים משא ומתן. לא נותרה לנו ברירה, לכן, אלא להכריז על סכסוך עבודה.

אנו קוראים לעתיד להתעשת ולחזור למשא ומתן, לקבוע פגישות עבודה סדירות ובתדירות גבוהה, על מנת לדון בהסכם ולשפר את תנאי ההעסקה. בין היתר, אנו דורשים את הדברים הבאים:

  • שיפור הביטחון התעסוקתי – די לפיטורים ולצמצומי השעות, די לפגיעה במורים;
  • די להעסקה ב”שעות אפקטיביות פיקטיביות” – למורה מגיעה משרה קבועה ויציבה עבור כל שעות העבודה הקבועות שלו;
  • שמירה מלאה על היקפי העסקה כמתחייב מההסכם;
  • תשלום מלא למנחים עבור נסיעותיהם;
  • די להתחמקות מתשלום מלא של תוספת “משרת אם” למורות הזכאיות לה.

סכסוך העבודה ייכנס לתוקפו ב-25.5.2015. אנו מקווים כי עתיד יסכימו להידברות עם הוועד בטרם ניאלץ לנקוט בצעדים ארגוניים.

שעות אפקטיביות והפרות ההסכם הקיבוצי בתכנית היל”ה

Sunday, April 27th, 2014

השבוע יתקיים דיון ראשון בבקשת צד שהגיש ועד המורות והמנחות של תכנית היל”ה, יחד עם “כוח לעובדים”, נגד הקבלן המפעיל את תכנית היל”ה, חברת “עתיד”, ונגד משרד החינוך.

הבקשה עוסקת בהפרה של סעיף אחד בהסכם הקיבוצי (מינואר 2013), סעיף המחייב את הקבלן להעסיק בחלקיות משרה, כל מורה המועסק בהיקף של 9 שעות שבועיות (ש”ש) או יותר (ולא ב”שעות אפקטיביות”).

להפרתו של סעיף זה יש משמעות חשובה ועקרונית, הרבה מעבר להיבט הטכני גרידא של “הפרת סעיף בהסכם”. כדי להבין מדוע אנו רואים בדרישה לקיום סעיף זה דבר כל כך מהותי, צריך לעצור לרגע, להבהיר כמה מושגים, ולסקור בקצרה את ההיסטוריה של תנאי העבודה בתכנית. (ההסבר אולי מורכב, וכולל פרטים טכניים רבים, אולם הוא נחוץ. זהו בדיוק הנשק של הביורוקרטיה – אל תתנו לזה להכניע אתכם.)

רקע היסטורי

העסקה ב”שעות אפקטיביות” היא צורת ההעסקה שהייתה קיימת בתכנית היל”ה מאז ומתמיד. מאחורי מושג זה, שהשימוש בו נפוץ בעיקר במערכת החינוך, עומד דבר מאד פשוט – מי שמועסק ב”שעות אפקטיביות” מקבל שכר רק עבור שעה שבוצעה בפועל. במילים פשוטות: מורים המועסקים בשעות אפקטיביות לא מקבלים שכר בזמן חופשות וחגים (כי בתקופות אלה הם לא עובדים), והם גם לא מקבלים שכר עבור שעות שהיו אמורות להתבצע, אך לא בוצעו מכל סיבה שהיא (למשל, אם מרכז הלימוד הוציא את התלמידים לטיול, או שתלמידים לא הגיעו בשל מחלה, או סתם כי לא קמו בבוקר).

מורים בתכנית היל”ה הועסקו באופן זה לפחות מאז שנת 2000, בה החלה התכנית להיות מופעלת באמצעות מכרז. לאורך שנים ארוכות מורים מסורים ספגו את התנאים הפוגעניים, ספגו את הפגיעה הכלכלית כאשר תלמיד לא קם בבוקר, סבלו מהיעדר ביטחון תעסוקתי ומחוסר יציבות כלכלית. כמובן שדברים אלו, יחד עם ה”זמניות” של העסקה בשעות אפקטיביות, גורמים גם לפגיעה בתחושת הערך העצמי ובמעמד המקצועי של המורים.

אחת התוצאות החשובות של מאבק מורות היל”ה הייתה החלטת משרד החינוך, שבאה לידי ביטוי במכרז האחרון שפורסם לפני שנתיים, בחודש מרץ 2012, להוסיף, לראשונה בתולדות התכנית, העסקה במשרה (אבל לצד ההעסקה בשעות אפקטיביות, שעדיין קיימת). משרד החינוך קבע כי יהיו שני אופנים של העסקה: האחד, שעות אפקטיביות, והשני, העסקה במשרה. למורה שיועסק במשרה ייקבע, בתחילת שנת הלימודים, אחוז משרה, והוא יקבל שכר קבוע מידי חודש בחודשו, שניים עשר חודשים בשנה.

הגדרת משרד החינוך למשרה

משרד החינוך, מסמך ההבהרות למכרז

עם זאת, משרד החינוך, שרוצה לשמור על “גמישות ניהולית”1, קבע כי מתוך סל השעות השנתי שמוקצה לתכנית (כ-700 אלף שעות), מכסת השעות האפקטיביות תהיה לפחות 30%. מכאן שלא כל המורים בתכנית היל”ה מועסקים במשרה, ונוצרו, למעשה, שתי קבוצות של מורים, שעובדים בתנאי העסקה שונים. בקבוצה הראשונה נמצאים מורים המועסקים ב-8 ש”ש או פחות, מועסקים רק בשעות אפקטיביות, ומעמדם נשאר, פחות או יותר, כפי שהיה לפני המכרז האחרון. בקבוצה השנייה נמצאים מורים שהיקף העסקתם הוא 9 ש”ש ומעלה. מורים המשתייכים לקבוצה השנייה יועסקו במשרה, שהיקפה יהיה לפחות 9 ש”ש; אך כל שעה בהיקף העסקתם, שהיא מעל להיקף משרתם, תהיה אפקטיבית.2

צורות העסקה אלה מוגדרות במכרז ומעוגנות, במפורש, בהסכם הקיבוצי. לאורך כל תהליך החשיבה בו הגדרנו את דרישותינו להסכם הקיבוצי, ותוך כדי המשא ומתן עם “עתיד”, היה לנו ברור שנדרוש העסקה במשרה לכל המורים. הסיבה הברורה ביותר היא תנאי ההעסקה – העסקה במשרה מעניקה בטחון תעסוקתי, מבטיחה הכנסה יציבה לאורך כל השנה, ומקנה שקט נפשי. אבל העסקה במשרה הייתה חשובה לנו מאד גם בגלל ההיבטים המקצועיים: מורה בתכנית היל”ה, כמו כל מורה אחר, הוא איש מקצוע, שואף להתקדם מבחינה מקצועית ורוצה לבנות את עתידו המקצועי בתכנית. כדי שאפשר יהיה לחשוב על עתיד מקצועי, על קריירה, על התמחות (והוראה בתכנית היל”ה היא פרופסיה בפני עצמה) – צריך קודם כל יציבות תעסוקתית. בלי זה אי אפשר לחשוב על אופק תעסוקתי, בלי  זה אי אפשר לחשוב על בניית קריירה מקצועית.

כשנשאנו ונתנו עם “עתיד”, תנאי המכרז כבר הכתיבו שלא תהיה העסקה במשרה לכל מורה ומורה. נאלצנו לקבל זאת, אבל עמדנו על כך שיחד עם זאת, כמה שיותר מורים יועסקו במשרה. מנגד, לא הסכמנו לקבל אפשרות בה מורה יועסק בהיקף העסקה גבוה, שיכלול אך ורק שעות אפקטיביות. דבר זה, המתאים, אולי, לעובדים זמניים, הוא, קודם כל, לא ראוי בעינינו מהבחינה המקצועית.

התוצאה הייתה מספר סעיפים בהסכם העוסקים בהרכב ההעסקה של מורים בתכנית. סעיף אחד, בעל אופי כללי, אומר כי “עתיד” תפעל ככל שביכולתה להביא לכך שסך שעות ההוראה במשרה יהיה קרוב ככל שניתן ל-70% מסך שעות ההוראה. כלומר, עתיד תעשה את המקסימום כדי שהחלק של שעות המשרה יהיה המקסימום האפשרי.

סעיף נוסף קובע, כי מרגע שנקבע למורה אחוז משרה מסוים, לא ניתן להקטין אחוז זה. זאת בניגוד לשעות אפקטיביות, שניתן, על פי הצורך, להוסיף או להוריד (אם כי ההסכם מקנה הגנות גם על היקפי העסקה בשעות אפקטיביות).3

סעיף אחר קובע במפורש כי החל משנת הלימודים תשע”ד לא יהיה ניתן להעסיק מורה בהיקף של 9 ש”ש ומעלה, בלי חלק משרתי (שהוא, לכל הפחות, 9 ש”ש).4

סעיף 5.7 בהסכם הקיבוצי

סעיף 5.7 בהסכם הקיבוצי

לכאורה, סעיף זה מנוסח בשפה פשוטה וברורה, שאינה מותירה מקום לכל פרשנות. מורה מועסק ב-9 ש”ש, או ביותר? “עתיד” מחויבת להעסיקו במשרה.

אולם המצב בשטח שונה, וזהו הרקע לבקשת הצד.

הרקע לתביעה

למרות שההסכם מחייב, באופן מפורש וברור, כי בכל מקרה בו מורה מועסק בהיקף שהוא 9 שעות שבועיות או יותר, הוא יועסק במשרה, מתברר כי יש לא מעט מורים שעתיד מעסיקים אותם בהיקפי העסקה שהם 9 ש”ש או יותר, אבל רק בשעות אפקטיביות.

לא ברור מדוע “עתיד” מרשים לעצמם להפר, במכוון וביודעין, סעיף זה. אפשר לשער שזה קשור לרצון העז שלהם לשמור על “גמישות ניהולית” היכן שאפשר (כי אז הם לא יהיו “כבולים”  להיקף משרה שהם יהיו מחוייבים לשמור עליו), זה קשור אולי למגבלה שמשרד החינוך מטיל על כמות השעות המשרתיות, דבר שהופך אותן למצרך יקר, ואולי אפילו “עתיד” משתמשים בשיטת המקל והגזר הישנה והטובה, כאשר העסקה במשרה משמשת כ”גזר”.

כמובן שאף אחד מדברים אלה לא מצדיק את הפרת ההסכם.

בתחילת חודש ינואר האחרון פנינו לעתיד עם מקרה של מורה מסוימת, המועסקת בכ-13 ש”ש, שכולן אפקטיביות. עתיד כלל לא טרחו להגיב לפניה שלנו, וגם לא לתזכורות ששלחנו בעקבותיה. רק לאחר מכתב מאת עורך הדין של הוועד, שפנה ליועץ המשפטי של “עתיד” לקראת סוף פברואר, קיבלנו תגובה ראשונה. אם ציפינו שהתגובה תהיה לפחות, עניינית, הרי שהתבדינו. התגובה התעלמה לחלוטין מעצם הפרת ההסכם. במקום זאת, בלוליינות משפטית, ניסה אותו יועץ משפטי לטעון כי המורה אשמה, מאחר והיא אינה מורה מספיק טובה, ולכן, כמובן, מותר ל”עתיד” לחרוג מחובתם על פי ההסכם.

חוסר ההתייחסות של “עתיד”, וניסיונותיהם לחמוק מאחריות לקיום ההסכם תוך כדי הכפשת שמה של מורה ותיקה ומסורה, הגדישו את הסאה. לכן הגשנו את בקשת הצד, ודיון ראשון בה יתקיים ביום רביעי הקרוב, 30/4, בשעה שלוש אחר הצהריים בבית הדין לעבודה בירושלים. הבקשה הוגשה גם נגד משרד החינוך, כגורם הרוכש את שירותי הקבלן, כגורם שקבע את הבסיס של תנאי ההעסקה (באמצעות המכרז), וכמי שאמור לפקח על אכיפתם.

עוד על השעות האפקטיביות

העסקה בהיקפי העסקה גבוהים, אך בשעות אפקטיביות בלבד, אינה הבעיה היחידה הקשורה לשעות אפקטיביות. מחלוקת נוספת שקיימת בין נציגות העובדים לבין “עתיד” היא לגבי מעמד השעות האפקטיביות במקרה בו מורה מועסק בהעסקה המשלבת חלקיות משרה יחד עם שעות אפקטיביות. כפי שהסברתי לעיל, מצב זה שכיח ביותר בתכנית. אם למשל, צריך מורה לאנגלית בהיקף של 18 ש”ש, אבל יש רק 10 ש”ש במשרה שניתן להקצות לה, המורה תעבוד במשרה בת 10 ש”ש, ויתר 8 השעות תהיינה אפקטיביות. חשוב להבין כי מורים עובדים בצורה כזו באופן קבוע לאורך כל השנה. לא מדובר בתוספת שעות תגבור, או בתוספת זמנית אחרת – מדובר בשעות הוראה הנעשות בימים ובשעות קבועים, לאורך תקופה משמעותית, אבל מוגדרות כ”שעות אפקטיביות”. זוהי תוצאה מלאכותית של החלטת משרד החינוך להגביל את מספר שעות המשרה, וכתוצאה מכך, מבחינה טכנית לחלוטין, אין ברירה אלא להרכיב את מבנה ההעסקה של מורים רבים משני סוגי השעות.

למרות זאת, עד היום “עתיד” מסרבים להכיר בקביעות של ההעסקה בשעות אפקטיביות, גם במקרים של מורים שמועסקים במערכת שעות קבועה הכוללת שעות אפקטיביות. כתוצאה מחוסר ההכרה זה, “עתיד” טוענים כי שעות אפקטיביות הן, תמיד, שעות נוספות, שאינן נושאות עמן זכויות סוציאליות. מבחינתם, שעות אפקטיביות (הנעשות בנוסף למשרה) אינן מזכות בצבירת ימי מחלה וימי חופשה, ואינן מזכות בתשלום דמי חגים (תשלום עבור יום עבודה שהתבטל עקב חג).

מחלוקת זו אינה תאורטית בלבד. אנו מכירים מקרים לא מעטים של מורות שזכויותיהן מופרות על רקע זה. ביניהן מורות שנעדרו מעבודתן עקב מחלה, אבל “עתיד” לא משלמים להן תשלום ימי מחלה; מורות ששעות עבודה שלהן, שנפלו על ימי חג, בוטלו אבל “עתיד” מסרבת לשלם להן דמי חגים; ומקרים נוספים.

אנו גאים בתוצאות המאבק שלנו, מאבק שניהלנו במשך כשלוש שנים, מול שני מעסיקים שונים, ובעקיפין גם מול משרד החינוך. המאבק הביא לשיפורים משמעותיים בתנאי ההעסקה של המורות והמנחות בתכנית היל”ה, גם בתנאי השכר, אבל הדבר שהיינו גאים בו יותר מכל הוא השינוי התפיסתי שהצלחנו לחולל, ושגרם למשרד החינוך להכניס, לראשונה, העסקה במשרה לתכנית היל”ה. אנו גאים בהסכם הקיבוצי עליו חתמנו עם “עתיד”, שעיגן את הביטחון התעסוקתי של המורות והמנחות בתכנית היל”ה. הצלחנו למגר, לפחות חלקית, את צורת ההעסקה הפוגענית בשעות אפקטיביות.

אולם נראה כי המערכת לא מוותרת בקלות, וה־”גמישות הניהולית” היא עבורה עדיין “ערך” חשוב.  הניסיון להעסיק מורים רק בשעות אפקטיביות, גם כאשר זה בברור מנוגד להסכם הקיבוצי, הוא  ביטוי ישיר לכך.

אנחנו נמשיך להיאבק על קיום ההסכם ותנאי ההעסקה שלנו, ועל המעמד המקצועי שלנו. שני הדברים כרוכים זה בזה, ולא ניתן להפרידם. אם עתיד לא יתעשתו ויחדלו מההפרות הסיטונאיות של ההסכם, נאלץ להמשיך לפעול נגדם בכל האמצעיים החוקיים העומדים לרשותנו.



הערות

[1] מעט על הגמישות הניהולית ורמת המחוייבות שמשרד החינוך דורש מעצמו (ובלית ברירה גם מהמורים), ניתן לקרוא בקישור זה.

[2] דוגמה תעזור להבהיר זאת: נתבונן במורה הנדרש ללמד בהיקף של 15 ש”ש; הקבלן מחויב להעסיק אותו במשרה שהיא לפחות 9 ש”ש. לכן מורה כזה יכול לעבוד במשרה של 9 ש”ש ובנוסף ב-6 ש”ש אפקטיביות; או במשרה שהיא 15 ש”ש; או בכל הרכב אחר, כמו למשל משרה בת 12 ש”ש ועוד 3 ש”ש אפקטיביות). גם בתלוש השכר של מורים אלה מופיעים שני מרכיבים שונים: תשלום עבור אחוז המשרה, אותו מקבלים לאורך כל השנה; ותשלום נפרד עבור השעות האפקטיביות שלימד המורה באותו חודש.

[3] “מגבלה” זו, החלה על העסקה במשרה, פועלת, לעתים, לרעת המורים, מאחר והדרגים הניהוליים לא ימהרו לתת משרה למורה, כדי לשמור לעצמם את ה־”גמישות הניהולית” (במילים אחרות, את היכולת לצמצם היקפי העסקה של מורים כל אימת שהדרג הניהולי רוצה בכך).

[4] מאחר ובזמן בו התנהל המשא ומתן כבר נוצרו בשטח מצבים בהם מורים הועסקו בהיקפים גבוהים אבל בשעות אפקטיביות בלבד, הוחלט כי הסעיף ייושם מהשנה שתתחיל לאחר חתימת ההסכם.

עמית רמון, 27/4/2014

לרגל יום האישה הבינלאומי 2013

Friday, March 8th, 2013

היום מצוין יום האישה הבינלאומי, בו מצוינים הישגיהן הכלכליים, הפוליטיים והחברתיים של נשים ברחבי העולם.

כארגון בו מרבית העובדים הן נשים, רצינו לברך את כל חברותינו, המורות והמנחות, ולומר כמה מילים על חשיבות העבודה שאנו עושות ועל חשיבותו של מאבק העובדים – מאבק שנצטרך לקרוא לו, אם נבחן את היחס הקיים בין נשים לגברים בקרב העובדים, “מאבק העובדות“.

התבוננות פשוטה סביבנו מראה כי רוב העובדים בתכנית היל”ה ובסביבתה הן נשים – מורות, מנחות, מנהלות השכלה ועוד. זה גם לא סוד שרוב עובדי ההוראה בישראל הן נשים. מצד שני, כולנו יודעות כי תנאי העבודה והשכר שלנו נחותים ביחס לתנאים הכלליים במשק הישראלי. לכן אנו רואות את המאבק שלנו לא רק כמאבק על תנאי עבודה, אלא גם כמאבק של נשים על זכותן לשוויון ולפרנסה בכבוד.

תמונה זו מגובה על ידי מחקרים רבים. למשל, מחקר של מרכז אדוה, פערי שכר בין נשים וגברים במגזר הציבורי, שפורסם בחודש שעבר מראה כי 86% מעובדי ההוראה בשרות מדינה הן נשים. עם זאת, 23% מהנשים בתחום מקבלות שכר נמוך מהממוצע לעומת 3% בלבד מהגברים, ו-12% מהנשים מקבלות השלמה לשכר מינימום לעומת 3% מהגברים. נתונים אלה מעידים על האפליה הקיימת בין נשים וגברים במקצוע ההוראה, כשם שהיא קיימת בשוק התעסוקה הכללי.

לצד זאת, נתונים שפורסמו היום בעיתון הארץ לרגל יום האישה הבינלאומי מראים כי 79% מהמשרות במשרד החינוך הן של נשים, אך מתוך המשרות הבכירות רק 36% ניתנו לנשים. תמונה דומה מצטיירת גם במשרדי הממשלה האחרים. כלומר, למרות הרוב הנשי העצום במקצועות ההוראה והחינוך, מי שמנהל את מערכת החינוך בישראל ומי שקובע מדיניות הם, בדרך כלל, גברים. כדי להיווכח בכך די להתבונן ברשימת שרי החינוך מאז קמה מדינת ישראל – בכל תקופה זו, למעלה מ-60 שנה, בה כיהנו כ-20 שרי חינוך שונים, 3 נשים בלבד כיהנו כשרות חינוך. גם משרת מנכ”ל משרד החינוך ניתנה עד היום ל-3 נשים בלבד. בכנסת שזה עתה נבחרה, פחות מרבע מהחברים הן נשים.

התמונה הכללית המצטיירת היא, אפוא, שנשים בישראל מועסקות במשרות בעלות יוקרה נמוכה ושכר נמוך, משתכרות פחות מעמיתיהן הגברים, ומודרות ממוקדי ההשפעה.

אולם רוב נשי נמצא לא רק בצד המורות בתכנית היל”ה, אלא גם בצד של בני הנוער הלומדים בהיל”ה ושל בני משפחותיהם. רבים מבני הנוער הלומדים בתכנית מגיעים ממשפחות חד הוריות. מחקר הערכה של תכנית היל”ה, שנעשה בשנת 2002 1 על ידי פאולה כאהן-סטרבצ’ינסקי וקטרינה בודובסקי הראה כי 22% מבני הנוער בתכנית היל”ה מגיעים ממשפחות חד הוריות, לעומת 8% באוכלוסיה הכללית. נתונים מהשנים האחרונות מראים כי בראשן של רוב המשפחות החד הוריות, כמעט ב-100% מתוכן, עומדות נשים. שילוב הנתונים מראה כי חלק גדול של בני הנוער הלומדים בתכנית היל”ה מגיע ממשפחות של אימהות חד הוריות.

לפי נתונים של הביטוח הלאומי נשים גם עניות יותר מגברים. נשים גם מהוות את רוב עובדי הקבלן בישראל ונשים הן הנפגעות העיקריות של מדיניות הדיור הציבורי.

נתונים אלה ממחישים את הפגיעה הממשית בנשים בישראל – לא רק אפליה בתנאי השכר, לא רק הדרה ממוקדי הכוח, אלא גם פגיעה ממשית, מוחשית ויום־יומית. ואם זה לא מספיק, הרי שההשלכות החמורות של נתונים אלה הן כי הפגיעה באוכלוסיית הנשים משפיעה באופן ברור גם על החינוך והעתיד של ילדיהן ועל סיכויי היחלצותם ממעגל העוני.

עובדה זו לא תמיד מודגשת מספיק, אולם בכל המקצועות ה”נשיים” ישנן נשים בשני הצדדים – הן בצד העובדות, והן בצד של מקבלי השרות. ובשני הצדדים – נשים מקופחות ומופלות לרעה. לכן כל מאבק עובדות לשיפור תנאיהן הוא גם מאבק לטובת מקבלי השרותים והאוכלוסיות המוחלשות בחברה – בין אם מדובר במטופלים של עובדות סוציאליות, בנוער נושר או באחרים.

הפגנת מטפלות המשפחתונים

הפגנת מטפלות המשפחתונים

לכן המאבק שלנו חשוב – הוא לא רק מאבק על תנאי ההעסקה, אלא גם מאבק על זכותן של נשים לשוויון ועל דמותה של החברה בישראל. במקצועות החשובים ביותר לחברה נמצא רוב מוחלט של נשים – בקרב עובדות סוציאליות, אחיות, מורות, גננות ומטפלות. באופן לא מפתיע תנאי השכר במקצועות אלה נמצאים בתחתית סולם השכר. צריך לשנות זאת ולהפוך את סולם השכר, וכדי שזה יקרה אנחנו צריכים להיאבק. חלקנו כבר נמצאים במאבק. שני הסניפים הגדולים ביותר כיום בכוח לעובדים הם סניפים “נשיים” – סניף מטפלות המשפחתונים וסניף המורות והמנחות של היל”ה. התאגדות של נשים במקומות עבודתן היא אחת הדרכים המשפיעות ביותר לחיזוק מעמדן של הנשים ולפעולה למען שוויון.

ההסכם הקיבוצי, עליו חתמנו בינואר האחרון, יחד עם השיפור בתנאי המכרז האחרון, מהווה צעד אמתי לקראת חיזוק מעמד המורה. לראשונה מאז קיימת תכנית היל”ה מורות עובדות במשרה חודשית, נהנות מביטחון תעסוקתי ומתנאי שכר משופרים, ומוגנות על ידי ארגון עובדים. עם זאת, עדיין לא כל הבעיות נפתרו ובעיות חדשות מתגלות גם בימים אלה, תוך כדי פעולותינו ליישום ההסכם בשטח. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא המחלוקת בעניין “משרת אם”. כאשר חשבנו והגדרנו את הדרישות שלנו, השתדלנו לחשוב מנקודת מבטן של מורות. אחד הסעיפים עליהם התעקשנו היה הגדרת “משרת אם”. סעיף משרת אם מקנה תוספת של 10% לשכרה של מורה שהיא אם לילדים עד גיל 14, ועובדת בהיקף העסקה של 80% ומעלה. זהו סעיף מקובל הקיים גם בהסכמים הקיבוציים של ארגוני המורים. עם זאת, על פי תנאי המכרז של משרד החינוך, הזכאות למשרת אם נקבעת רק על פי החלק המשרתי בהעסקה. אולם, במצב בו מורות רבות מועסקות בהעסקה המשלבת גם חלק משרתי וגם שעות אפקטיביות, ישנן מצבים רבים בהן מורה המועסקת 20 שעות או יותר בשבוע אינה זכאית – על פי המכרז – לתוספת משרת אם. מצב כזה הוא לחלוטין לא צודק ואינו הגיוני. לכן דרשנו כי הזכאות למשרת אם תיקבע לפי היקף ההעסקה הכולל של מורה – סך השעות הכולל שהיא עובדת בשבוע. לאחר ויכוחים רבים סביב שולחן המשא ומתן הצלחנו להכניס את ההגדרה המתוקנת להסכם. עתה מתברר, לצערנו, כי עתיד נסוגים מההסכמה וטוענים כי הכוונה בהסכם היא לחישוב משרת אם על פי החלק המשרתי בלבד, בדיוק כמו במכרז. זו דוגמה מצערת לפגיעה מהותית בתנאי ההעסקה של נשים, ואנחנו לא ניתן את ידנו לכך.

דוגמה זו מזכירה לנו כי המאבק עדיין לא תם. ניסיון העבר גם מראה כי הסכמים קיבוציים לא מיושמים במקרים בהם אין ועד עובדים דומיננטי שעוקב אחרי יישום ההסכם ודורש בעקביות את יישומו. חשוב, לכן, שלא נשכח זאת. חשוב שנמשיך לפעול, חשוב שיהיה לנו ועד עובדים חזק ומסור, חשוב שנפעל לצרף לכוח לעובדים כמה שיותר חברים.

נתון אחד אופטימי, מתוך הנתונים שפורסמו היום בעיתון הארץ, הוא שפערי השכר בין נשים לגברים מצטמצמים. ההערכה שפרסם העיתון היא שבתנאי שקצב צמצום הפערים יישאר כמו שהוא, הפער ייסגר בשנת 2078. אבל אנחנו לא רוצים לחכות שישים וחמש שנה… בנוסף, השאלה היא לא רק פער השכר בין נשים לגברים אלא גם תנאי השכר בכל המקצועות ה”נשיים” – שהם, בעצם, כל המקצועות החברתיים.

לכן המאבק חשוב, וכדי שהוא יצליח הוא צריך לבוא מאתנו, מהשטח.

נסיים באיחולי הצלחה לכל אחיותינו הנאבקות, בסניפי כוח לעובדים – נשי חרות, מטפלות המשפחתונים, עובדות אג’נדה, עובדות חסות הנוער ובכל הסניפים האחרים, לכל הנשים במקומות עבודה אחרים, לנשים הנאבקות למען דיור ציבורי ולכל הנשים הנאבקות עבור שוויון, יום־יום, באשר הן.



[1] למרות שמחקר זה נערך לפני כ־10 שנים, לאור מחקרים בנושאים קרובים מהזמן האחרון אני מעריך שהנתונים שלו תקפים גם היום.

עמית רמון, 8/3/2013

נחתם ההסכם הקיבוצי בין איגוד המורות והמנחות של תכנית היל”ה לבין רשת “עתיד”

Tuesday, January 15th, 2013

לאחר שנתיים של מאבק אינטנסיבי אנו שמחים לבשר כי אתמול, יום שני 14 בינואר 2013, נחתם ההסכם הקיבוצי בין  ארגון “כוח לעובדים” המייצג אותנו, המורות והמנחות בתכנית היל”ה, לבין רשת “עתיד”, המפעילה את התכנית החל מהשנה.

עינת אברהמי, חברת ועד היל"ה, עמי וטורי, חבר הנהגת "כוח לעובדים" ועמיעד גורביץ, מנכ"ל "עתיד", חותמים על ההסכם הקיבוצי

עינת אברהמי, חברת ועד היל"ה, עמי וטורי, חבר הנהגת "כוח לעובדים" (מימין) ועמיעד גורביץ, מנכ"ל "עתיד", חותמים על ההסכם הקיבוצי

זה הסכם היסטורי, ההסכם הקיבוצי הראשון שנחתם בתחום החינוך על ידי מורי קבלן, הסכם המשנה כליל את מעמד המורים בתכנית היל”ה והופך אותו למעמד הדומה למעמדם של המורים המועסקים על ידי בעלויות (רשתות החינוך כגון עמל, אורט וכדומה). ההסכם משמעותי גם בגלל המספר הגדול של עובדים שהוא חל עליהם, כ־1,500 עובדים, והוא גם ההסכם הגדול ביותר מבחינה זו עליו חתום “כוח לעובדים”.

המרכיב המרכזי שמספק ההסכם הוא ביטחון תעסוקתי. ההסכם מבטיח כי היקף ההעסקה הכולל של המורים יישמר משנה לשנה ומחייב את “עתיד” לפעול כדי להביא את מספר השעות המשרתיות בתכנית למקסימום האפשרי. ההסכם מגדיר את הליכי הפיטורים ומעתה לא יהיה ניתן לפטר מורים ומנחים באופן שרירותי וללא מעורבות של הוועד – הליכי הפיטורים כוללים מעורבות עמוקה של הוועד בתהליך, דבר שיגרום לכל מעסיק לחשוב פעם נוספת לפני פתיחה בתהליך פיטורים. ההסכם מסדיר את החזרי הנסיעות למנחים ויאפשר למנחים לקבל החזר מלא על נסיעותיהם, על ידי הגדרת מכסה אינדיבידואלית באמצעות ועדה שתכלול מנחה כאחד מחבריה.

את ההסכם המלא ניתן לקרוא כאן.

הסכם זה לא היה יוצא לפועל אלמלא קבוצה מסורה ומחוייבת של א/נשים שהשקיעו רבות מזמנם וממרצם במהלך השנתיים ואפילו השלוש שנים האחרונות. יקשה עלינו לציין את כולם כאן, אבל אנו חייבים להודות ראשית כל לשירה פנחס, המלווה הארצית המסורה שלנו מטעם “כוח לעובדים”, שליוותה את המאבק מתחילתו וממשיכה ללוות אותו, תוך השקעה של זמן רב ובמקביל לדברים כמו לימודים, עבודה וסתם חיים. שירה הנחתה וגיבשה את הוועד, תרמה רבות מהידע המקצועי הרב שלה ולימדה את כולנו, עודדה ברגעים הקשים, המריצה כשהיה צריך, והכל ברוח טובה ומתוך חברות אמתית. אנו מודים גם לעמי וטורי מהנהגת “כוח לעובדים” וממקימיו, שליווה אותנו לאורך כל הדרך ונכנס באופן פעיל למשא ומתן, בו השקיע שעות רבות מזמנו. יכולת המשא ומתן של עמי ונסיונו העשיר תרמו רבות להצלחת המשא ומתן. עו”ד דוד (דידי) לופו, שהוזעק באתראה של 3 שעות לייצג אותנו, באופן חד פעמי, בבית הדין לעבודה ועשה זאת בצורה מרשימה, אבל נשאב לתוך תהליך המשא ומתן והמשיך ללוות אותנו, תוך עשיית עבודה מקצועית לעילא ולעילא, ותרם רבות לגיבושו של ההסכם בצורה הטובה ביותר עבורנו. למותר לציין כי אנשים אלו, ורבים אחרים, עשו כל זאת מתוך התנדבות מלאה.

תקצר היריעה מלפרט את כל הא/נשים שתרמו לאורך כל הדרך, אבל תודה גדולה מגיעה לכלל המורות והמנחות בתכנית, שנתנו כתף היכן שצריך, ששבתו כעשר פעמים במהלך המאבק, למרות הפגיעה הכלכלית בכל פעם ולמרות הדאגה הכנה לתלמידים, שתמכו מקרוב ומרחוק, ונתנו את אמונם בוועד. בלעדיכן לא היינו מצליחים.

ההסכם זכה לכיסוי רחב בתקשורת, להלן כמה קישורים:

לצד השמחה הגדולה על ההסכם חשוב לציין כי בישראל עדיין מועסקים למעלה מעשרת אלפים מורים כמורי קבלן, ומבחינה זו ההסכם עליו חתמנו אתמול הוא רק צעד ראשון במאבק נגד הפרטת החינוך ולקראת ביטול המעמד של “מורה קבלן” והפיכת כל המורים בישראל למורים מן המניין, מורים המועסקים בשכר חודשי, מורים היכולים לתכנן קדימה את עתידם המקצועי והכלכלי, מורים שיוכלו לחשוב על חינוך מבלי להיות טרודים בשאלות קיומיות. גם בשעה שמחה זו לא נשכח את עמיתינו ואת מחוייבותנו לחינוך צודק וטוב יותר לכלל בני הנוער בישראל.

שלכם – הוועד

בלי בטחון תעסוקתי אין שקט תעשייתי!

Saturday, June 23rd, 2012

הפגנת מחאה נגד פיטורי המורות והמנחות של היל”ה

לאירוע בפייסבוק

demo-27-6-2012

הקיץ בפתח ועמו הפיטורים הכלליים בתכנית היל”ה. מרביתנו נפסיק לעבוד כבר בסוף החודש, סוף השבוע הזה. משרד החינוך, שמתפאר במכרז החדש, לא עשה דבר כדי להבטיח את המשך העסקתן של המורות והמנחות. קרוב ל-1,600 מורות ומנחות אינן יודעות אם יועסקו בשנת הלימודים הבאה. אף אחת אינה יודעת מי יהיה המעסיק הבא שלה, ואם בכלל תועסק. אנחנו לא מוכנים לסבול את היחס המבזה של משרד החינוך למורים שעושים את המלאכה הקשה והחשובה של עבודה עם נוער נושר!

ביום רביעי הקרוב, 27/6, בשעה 17:30, הצטרפו להפגנת המורות והמנחות – זו ההפגנה שלכם, זו ההפגנה של כולנו!

בואו והשמיעו את קולכן – למורות היל”ה מגיע בטחון תעסוקתי!

לא נשקוט ולא נוותר על זכותנו להתפרנס בכבוד, ועל זכותנו הבסיסית לבטחון תעסוקתי!

אל תשארו בבית!

יום רביעי, 27/6/2012, 17:30, שדרות רוטשילד פינת מזא”ה – אתם חייבים זאת לעצמכם!

הפיצו את ההזמנה במייל, שתפו אותה בפייסבוק, דברו עם עמיתיכם ובואו אתם להפגנה!

הפגנת “הנגב דורש צדק חברתי”בבאר שבע

Sunday, June 17th, 2012

דברים שנשא אריאל ליבמן, מורה בהיל”ה וחבר הוועד, בהפגנה בבאר שבע ב-16 ביוני 2012.


ערב טוב חברות וחברים,

שמי אריאל ליבמן, אני מורה קבלן בתכנית היל”ה בקרית מלאכי, חבר בוועד מורות היל”ה, וחבר “אסיפת הנציגים” בארגון כח לעובדים.

מתלווה אלי היום הבן הבכור שלי, יונתן, כי זה השיעור הכי חשוב שאני יכול ללמד את ילדיי ואת תלמידיי – להראות להם איך נשים וגברים מסרבות לומר “אין מה לעשות”, מסרבות לקבל את המציאות כגזרת גורל, ופועלות בנחישות כדי לשנות אותה.

באתי לדבר היום מעל במה זאת על כך שהמאבק על זכויות העובדים, במסגרת ארגוני עובדים, הוא הוא המאבק על צדק חברתי.

בתחילת דברי אומר שהעובדים הכי מנוצלים, הכי מוחלשים, שזכויותיהם נפגעות הכי הרבה, הן נשים. במיוחד נשים ערביות וּבּדואיות, נשים יהודיות מזרחיות, תושבות הפריפריה, ועולות חדשות. למרבה הצער, ובעיקר בגלל סיבות של ביטולים של הרגע האחרון, קולן של הקבוצות האלה לא נשמע מעל הבמה הזאת היום, והיה ראוי שיישמע.

אני רוצה להתנצל בפני חברותיי שאני, ולא אתן, מדבר בשמכן.

בתכנית היל”ה מלמדות 1,500 מורות קבלן, ואני בתוכן. תקציב התכנית מגיע כולו ממשרד החינוך, אבל הוא מסרב להעסיק את המורות. אוכלוסיית התלמידים שלנו נקראת “נוער מנותק” – נערים ונערות שנשרו מבתי הספר.

מסתבר שמי שמנותק אלה קובעי המדיניות ב-30 השנים האחרונות – ראשי ממשלה, שרי אוצר, חינוך, רווחה ותעשייה – שבאופן שיטתי ומכוון מחלישים ומרוששים את מעמד העובדים, מפריטים את השירותים הציבוריים, מפרקים את העבודה המאורגנת, ומעצימים את הפערים בין עניים ועשירים.

לתפיסתם, בני אדם נמדדים רק לפי התוצר שהם מייצרים, רק ע”פ כוחם הכלכלי כצרכנים או כיצרנים.

כחלק ממדיניות זו, שרותים חברתיים, ובמיוחד כאלה של האוכלוסיות המוחלשות בפריפריה החברתית והגיאוגרפית, נמסרים לגופים חיצוניים.

גופים אלה קוראים לעצמם בשמות יפים: “החברה למתנ”סים” או “עמותות למען הקהילה”, אבל השמות האלה לא מצליחים להסתיר את מה שהם באמת – קבלני כח אדם, בשרות המדינה.

שיטה זו – של הפרטה, העסקה קבלנית ומכרוז – נועדה להרע עם העובדים ולהחליש אותם – כדי שלא יוכלו להתאגד, כדי שאפשר יהיה לקצץ בהוצאות על גבם ולהקטין את המסים שמשלמים בעלי ההון.

שיטה זאת היא פשע! היא פשע נגדי ונגד ילדיי. היא פשע נגדכם ונגד ילדיכם והוריכם.

הפגנה ב-ש לבלוג 16-6-12

צילום: אלון שרף

בימים אלה, המכרז של תכנית היל”ה נגמר, וכל 1,500 המורות מפוטרות. בספטמבר יהיה קבלן חדש שיפעיל את התכנית. אף אחת מהמורות לא יודעת אם היא תועסק בשנה הבאה. כי במשרד החינוך, שם נכתב המכרז, לא טרחו לדאוג להמשך ההעסקה שלנו. כאלה הם חייהן של עובדות קבלן.

אחרי שנים רבות של ניצול והעסקה פוגענית, מורות היל”ה החליטו להרים את ראשן. התאגדנו בעזרת ארגון “כח לעובדים”, והפכנו לועד היציג הראשון של מורות קבלן בישראל. בשנה האחרונה ועד המורות ניהל מאבק עיקש נגד הקבלן המעסיק (החברה למתנ”סים) ונגד משרד החינוך. בזמן הזה קיימנו עשרות שביתות, הפגנות ועוד ארועי מחאה.

במאבקנו השגנו שפורים משמעותיים בתנאי ההעסקה שלנו

אבל הדבר העיקרי שהשגנו היה שינוי מאזן הכוחות. ממורות חלשות, מפוחדות, הנתונות לגחמותיו של המעסיק, הפכנו לחזקות, והפסקנו לפחד לדרוש את מה שהוא מלכתחילה שלנו – הזכות להתפרנס בכבוד, הזכות להגנה מפני פיטורים שרירותיים, הזכות להתאגד במקום העבודה.

בנוסף, איגוד עובדים הוא המפתח לשבירת הקטגוריות והחומות שמפרידות אותנו וליצירת שוויון. באיגוד מורות היל”ה נפגשות ופועלות מתוך שוויון ושותפות אינטרס: נשים בדואיות מכפרים לא מוכרים בנגב, יהודים אשכנזים תושבי המרכז, מורות ערביות ממזרח ירושלים, מורים דרוזים מן הגליל ונשים מזרחיות תושבות הדרום.

חוסר הצדק החברתי, שנגדו יצאנו היום לרחובות, הוא קודם כל חוסר צדק תעסוקתי! ישראל היא מדינה של המוני עובדים עניים. מיליון עובדים בישראל, מיליון עובדים, שהם שליש מכלל העובדים, משתכרים שכר מינימום או פחות מכך! אלה הם עובדים לא מאוגדים, מוחלשים, מושתקים, שחשים חסרי אונים מול המעסיק.

באתי לכאן היום להגיד לכם – אנחנו, העובדים, לא חסרי אונים! לעובדים יש כח!

לעובדים מאוגדים, סולידריים, יש המון כח.

לעובדים מאוגדים יש כח לשנות את חוקי “השוק החופשי” – בו למעסיק יש חופש מוחלט לנצל עובדים

לעובדים מאוגדים יש כח לשנות את גורלם ואת גורל ילדיהם

לעובדים מאוגדים יש כח לייסד כאן מדינת רווחה!

לעובדים מאוגדים יש כח לעשות מהפכה חברתית!

חברות וחברים יקרים, המאבק על צדק חברתי הוא המאבק על זכויות עובדים!

התארגנו במקומות העבודה שלכם, הקפידו על התארגנות דמוקרטית, ואל תתנו לעסקנים לגנוב לכם את האיגוד.

אנחנו חלשים לחוד – חזקים כאיגוד!

מחוייבות? לא בבית ספרנו

Tuesday, June 5th, 2012

בתכנית היל”ה לומדים בני נוער שנשרו, ממגוון סיבות, מבית הספר, בני נוער השוהים במעונות חסות של משרד הרווחה ואף כאלה הכלואים בבתי כלא לנוער. רבים מתלמידים אלה זקוקים לסביבה יציבה, תומכת ומחבקת, כמו כל נער בגילם, ואולי אפילו יותר. מנהלי ההשכלה ומדריכי קידום נוער, יחד עם צוות המורות והמנחות של תכנית היל”ה, שוקדים על כך ועושים כמיטב יכולתם כדי לספק סביבה שכזו לתלמידים ולהביאם, כל אחד ואחת מהם, להישגים לימודיים.

מחאה נגד ניצולן המתמשך של מורות היל"ה

אולם יציבות היא לא מנת חלקם של המורים והמנחים המועסקים בתכנית. כעת, למשל, מסתיים ההסכם של הקבלן המפעיל את התכנית, החברה למתנ”סים, עם משרד החינוך, ומשרד החינוך יצא במכרז חדש להפעלת התכנית בשנת הלימודים הבאה. והמורים? המורים והמנחים פשוט מפוטרים. מכתבי הפיטורים יצאו כבר לדרך והגיעו לחלק מהמורים. כמו מידי קיץ, המורים לא יקבלו שכר. אבל הפעם, בנוסף, למורים אין כל ודאות לגבי המשך העסקתם. המורים אינם יודעים מי יהיה הקבלן הבא, ואינם יודעים אם יועסקו על ידו. כך שלמורים נותרה רק הברירה האכזרית: לקוות שהקבלן הבא ירצה להעסיקם ­– דבר שיוכלו לדעת רק בעוד חודשיים או יותר; או לוותר כבר עכשיו על המשך עבודתם בתכנית, ללכת בדרך הבטוחה ולחפש עבודה אחרת. משרד החינוך לא עשה אפילו את הדבר המינימלי והכל־כך מתבקש – לדרוש, כסעיף במכרז, את המשכיות העסקתם של המורים והמנחים. במכרזים אחרים שהמדינה פרסמה בתקופה האחרונה היו, אמנם, סעיפים כאלה, אך לא במכרז להפעלת תכנית היל”ה.

ומה עוד יש למשרד החינוך לומר? במסמך הבהרות לגבי המכרז שפרסם המשרד, הוא מסביר מדוע ממשיכים להעסיק מורים ב”שעות אפקטיביות”:

[…] ההעסקה “לפי שעה אפקטיבית” נעשה במטרה לשמור על מירב הגמישות, כאשר זו משמשת הן את המעסיק והן את העובד, שניהם אינם מחוייבים והעבודה נעשית ככל שמועד הביצוע מתאים לשני הצדדים.

הבנתם את זה? אין מחוייבות. מה כן יש? גמישות. לא צריך מחוייבות. מחוייבות זה פאסה. קמתי בבוקר ולא בא לי ללכת לעבודה? לא צריך. משרד החינוך לא דורש ממני כל מחוייבות. פאר השוק החופשי – מילטון פרידמן לא היה מנסח את זה טוב יותר. והתלמידים שצריכים יציבות? אולי, אם יתחשק לנו להגיע לשיעור, נלמד גם אותם את חשיבותה של הגמישות הניהולית, אחד המושגים האהובים ביותר בשיח הניאו־ליברלי שהשתלט כבר מזמן, גם על משרד החינוך.

קראו גם את הדברים שנשא שי שמולינזון, מורה בהי”לה וחבר בוועד המורות והמנחות, בהפגנה בשבת האחרונה בחיפה.

עמית רמון

סיכום יום השביתה

Thursday, May 17th, 2012

ביום שני השבוע קיימנו שביתה ארצית, במחאה על הפיטורים הקרובים, אי-המשכיות העסקתנו, וסרובה של החברה למתנ”סים לחזור למשא ומתן. השביתה התנהלה באופן מופתי, אם כי לקראת השביתה עלו שאלות מצד מורים ומנחים לגבי הבחירה של יום השביתה. אנו מזמינים מורות ומנחות לכתוב לנו את הערותיהן, ונשמח לפתח דיון בנושא.

השביתה זכתה לסיקורים רבים בתקשורת, ביניהם סיקור בהארץ, בגלובס, כלכליסט, וסיקור ביומן הבוקר של אריה גולן ברשת ב’, בו רואיין אורן שלמה.

בצהרים קיימנו הפגנה מול משרדי החברה למתנ”סים בנשר, בהם התקיימו ביום השביתה שימועים למורות של מחוז חיפה. להפגנה הגיעו מורות מיישובי האזור, ביניהם חיפה, עראבה, דאלית אל-כרמל, ואף מורות מאזור המרכז, שהפגינו במחאה על הפיטורים הקרובים יחד עם פעילים נוספים מכוח לעובדים.

במהלך ההפגנה מורות הקריאו את מכתבי ההזמנה לשימוע וכל אחת מהן סיפרה בקצרה על עבודתה והציגה את טענותיה כנגד הפיטורים. המורות המפגינות נכנסו כולן יחד לשימוע, שנערך על ידי מרסלו וקסלר, המנהל הפדגוגי של תכנית היל”ה, שהקשיב לטענותיהן ואף איפשר לצלם את השימוע. מרסלו הסביר שמדובר בהליך טכני, אם כי טענה זו אינה מנחמת את המורות שיפוטרו בקרוב, ויצטרכו להעביר את חודשי הקיץ ללא משכורת ובאי-ודאות לגבי המשך העסקתן. אפשר לצפות בתמונות מההפגנה כאן, ובסיקור מצולם בדוקו-ויז’ן של יאיר גיל.

ביום השביתה התקיים הכנס השנתי של העמותה המקצועית של עובדי קידום נוער. בכנס השתתפו מנהלי קידום נוער, מנהלי השכלה ועובדי קידום נוער מכל הארץ, נציגי האגף לקידום נוער במשרד החינוך, סטודנטים מהמסלול לקידום נוער בבית ברל, ועמית רמון מאיגוד המורות והמנחות של תכנית היל”ה הוזמן להרצות על מאבק המורות והמנחות. כמו כן הרצתה בכנס ד”ר אורלי בנימין, מהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולגיה באוניברסיטת בר אילן, שדיברה על הפרטת השירותים החברתיים וכיצד תהליך זה פוגע באיכות המקצועית של העובדים וכמובן גם במקבלי השירותים. אורלי הציגה כדוגמה את ההפרטה של תכנית היל”ה ודיברה על הפגיעה ברמה המקצועית של המורות ובאיכות הלמידה. (כדאי לקרוא את מאמרה של אורלי כשהמדינה מתחבאת מאחורי המכרז: הפרטת החינוך ומאבק מורות ומורי היל”ה). הרצאתה של אורלי עוררה את כעסו של חיים להב, מנהל האגף לקידום נוער, שטען כי אורלי משתמשת במקרה פרטי (תכנית היל”ה) ומכלילה, ובנוסף ניסה לטעון כי שיטת ההפרטה מתאימה לתכנית היל”ה. נושא ההרצאה של עמית היה “מורות היל”ה כדוגמה להפרטת השירותים החברתיים ומאבק העובדים”, והמשיך, למעשה, בדוגמה קונקרטית את נושא הרצאתה של אורלי בנימין. חשוב לציין כי אנשי קידום נוער מגלים אהדה גדולה למאבק המורות והמנחות, נושא שעלה בכנס באופן מפורש. אנשי קידום נוער, אם כי הם מועסקים באופן אחר, סובלים גם כן מתנאי עבודה ירודים וחשים הזדהות עם עמיתותיהן המורות והמנחות.

ביום שני בערב התקיימה בירושלים הפגנת מחאה נגד העסקה קבלנית, שזכתה לשם “אסיפת אלף עובדי הקבלן”. באסיפה  נשאו דברים עובדי ובעיקר עובדות קבלן מתחומים שונים – ניקיון, חקלאות, עובדת ממזנון הכנסת, עובדת סוציאלית ועוד. מיקי פישר מאיגוד המורות והמנחות נשאה דברים בשם האיגוד וזכתה לתשואות ולאהדה רבה.לאחר האסיפה נערכה תהלוכה לבית ראש הממשלה תוך כדי הנפת שלטים וקריאת קריאות נגד העסקה קבלנית. קראו את סיקורו של רועי צ’יקי ארד בהארץ.

שביתה ארצית בתכנית היל”ה ביום שלישי 27/3/2012

Friday, March 23rd, 2012

שביתה ארצית בתכנית היל”ה בכל מרכזי ההשכלה

יום שלישי 27/3/2012

חברות וחברים,

מזה כחצי שנה שאנו מקיימים פגישות משא ומתן עם החברה למתנ”סים. בפגישה שהתקיימה השבוע נציגי החברה הצהירו, באופן מפתיע ובלתי מובן, כי אינם מכירים ביציגות שלנו. משמעותה של הצהרה זו היא כי החברה נהגה  כלפינו, במשך כשישה חודשים, באופן בלתי הגון ובחוסר תום לב, גרמה לנו להאמין כי אנו מקיימים תהליך כן של משא ומתן, בעוד שכל כוונתם הייתה, ככל הנראה, למשוך זמן ולנסות להתיש אותנו.

ערב חופשת הפסח, תקופה בה משכורתם של רוב המורים תיפגע חמורות והכנסתם – שאינה גבוהה גם בחודשים רגילים – תקטן בעשרות אחוזים, החברה למתנ”סים בחרה לומר למורים כיצד היא מתייחסת אליהם כמעסיק.

אנו רואים התבטאות זו בחומרה רבה. זוהי הפסקה חד-צדדית של המשא ומתן על ידי החברה למתנ”סים, ואמירה שמתנערת מכל אחריות של החברה כלפי העובדים ונציגיהם. לא ניתן לצעד זה לעבור בשתיקה.

ביום שלישי, 27 במרס 2012, נשבית, מורות ומנחות היל”ה וקידום נוער, את כל מרכזי ההשכלה בארץ. כולנו, 1500 מורות ומנחות, נשבות במחאה על הצעד המזלזל של החברה, שחשפה את פרצופה האמיתי של חברה שמנסה להציג עצמה כגוף חברתי, אבל מתייחסת לעובדיה כאל עובדי קבלן, כאחרונת חברות כוח האדם.

לכן, ביום שלישי נשבות כולנו. לא נגיע לעבודה ונאמר: די! די ליחס המזלזל, די  להתנערות מכל אחריות כלפי העובדים, מספיק להסתתר מאחורי התרוץ שהחברה כבולה על ידי ההסכם שלה עם משרד החינוך!

בנוסף, ביום השביתה נקיים הפגנות מחאה בתל אביב, בבאר שבע ובנצרת. פרטים יישלחו בימים הקרובים. בוא להפגין ולמחות נגד המשך הניצול של מורות ומנחות היל”ה!

העבירו הודעה זו לכל עמיתיכן – מורות ומנחות, רכזות ומנהלות השכלה. דברו עם חברותיכן ודאגו שהן יודעות על השביתה ומצטרפות אליה. הדפיסו ותלו הודעה זו במרכזים, הפיצו אותה במייל, עשו לנו לייק בפייסבוק.

כוחנו באחדותנו!
לא ניתן לחברה לרמוס את זכויות העובדים שלנו!

ברצוננו להדגיש:

  • האיגוד שלנו הוא יציג – הוא מייצג את כל מורות ומנחות היל”ה ומגן על כולן הן על חברי איגוד והן על מי שטרם הצטרף.
  • השביתות שאנו מקיימים הן חוקיות לגמרי, וכל העובדים השובתים מוגנים לחלוטין.
  • אסור לאף אחד, על פי חוק, לפגוע באף מורה שובתת, ואסור לאיים עליה שתפגע עקב השתתפותה בשביתה. כל מקרה כזה הוא עבירה על החוק יש לדווח עליו באופן מיידי.
  • נא לדווח לוועד באופן מיידי (פרטי הקשר להלן) על כל נסיון להדיח מורות לשבור או להפר את השביתה.

אנא העבירו את המסר לחברותיכן וחבריכם שאינן מקבלות הודעות באופן עקבי ובקשו מהן לכתוב לנו על מנת שנצרפן לרשימת התפוצה.

אנו מבקשות לתלות מכתב זה במרכזי ההשכלה.

בברכה,

ועד איגוד מורות ומנחות היל”ה וקידום נוער

vaad.hila@gmail.com

אנשי קשר: אריאל ליבמן – 052-6662980, אורן שלמה – 050-2225056, מיקי פישר –
052-6663764, עמית רמון – 054-5450041