Archive for the ‘כללי’ Category

ד”ר אבי לוי, מנהל תכנית היל”ה, כותב למורות ולמנחות, מעל הראש של הוועד. מורה אחד משיב.

Monday, November 5th, 2012

למעסיקים יש שלל דרכים לחבל בפעילות ההתאגדות של עובדיהם ובמאבקם למען שיפור תנאי ההעסקה שלהם. יש אפילו אנשים שעושים מזה קריירה. אחרי הכל, הצלחה של האיגוד משמעה אובדן של הכח האבסולוטי שיש למעסיק במקום העבודה, דבר שמעסיק לא יוותר עליו בקלות.
מאז ההכרזה על סכסוך העבודה, אנו עדים למתקפה רבתי של רשת עתיד ושל משרד החינוך נגדנו. הם נוקטים במגוון דרכים, כולן לקוחות מהקלאסיקה של שיבוש פעילות איגודי עובדים. להלן מספר דוגמאות,
• פנייה ישירה של המנהל לעובדים, במכתב “אישי”, המציג את המעסיק והעובדים כשותפים. אף מילה על הפגיעה שהמעסיק פוגע בעובדים
• באותו המכתב מסופר על הסכנה והנזק – למקום העבודה ולעובדים עצמם – הגלומים כביכול דווקא בפעולות הוועד
• נסיון להפריד בין העובדים לוועד ובינם לבין הארגון, במיוחד ע”י הצגת הארגון\הוועד כפועל ממניעים זרים (“יתכן שכל מטרתה של השביתה היא להאדיר את שמו של הארגון כח לעובדים”)
• הצגה של שיפורים בתנאי ההעסקה (שהושגו במאבק העובדים) כאילו קרו מעצמם, או – אפילו כנובעים מפעולה של המעסיק (“מאז החלה רשת עתיד להפעיל את תוכנית היל”ה השתפרו תנאי העסקתם של המורים לאין ערוך”).
• התשה משפטית
• מריחת זמן (“למה לשבות דווקא עכשיו?”, “בעוד כמה ימים תהיה לנו הצעה משמעותית”)
• דיסאינפורמציה (למשל: הצגת קיצוץ שעות כהוספת שעות “היקף השעות גדל מ-666 אלף בשנה שעברה ל-735 אלף שעות השנה”)
• קריאה ישירה ו\או מרומזת להפר את הסולידריות בתוך העובדים ולשבור את השביתה

בעוד המתקפה מתנהלת, מורה אמיץ אחד – אברהם קול – עונה למכתב ה”אישי” הנ”ל ששלח ד”ר אבי לוי, מנהל תכנית היל”ה מטעם רשת עתיד. הוא מובא כאן כלשונו.

אברהם קול

סיכום הדיון בבית הדין לעבודה

Wednesday, October 31st, 2012

חברות וחברים יקרות,

בימים האחרונים התרבו המתקפות הפרועות מצד רשת עתיד ומצד משרד החינוך נגד המורות והמנחות בתכנית היל”ה. צר לנו שלאחר שנים של ניצול, ובמקום לבוא לקראתנו, המעסיקים בוחרים להכפיש את ציבור העובדות המסור של תכנית היל”ה. תגובתנו המדוייקת לטענות כבר הובאה ונמשיך להגיב לטענות כאלו ודומות. אנו קוראות למורות ולמנחות לגבות את פעולות הוועד ולפעול לאחדות ולסולידריות בינינו. כידוע, זכיין בא וזכיין הולך, ואנו הם אלה הנושאות בנטל האמיתי, הרצוף והמורכב של הפעלת התוכנית.

אתמול (ג’) אחר הצהריים התברר כי רשת עתיד הגישה לבית הדין לעבודה בקשה לצו מניעה נגד השביתה שתוכננה לימים רביעי וחמישי השבוע.

הבקשה לצו המניעה הייתה המשכם הישיר של אותם מכתבים שהופצו השבוע, הן על ידי משרד החינוך והן על ידי עתיד, הרצופים אי דיוקים במקרה הטוב והאשמות חסרות בסיס במקרה הפחות טוב, ועד כמעט לדברי הסתה נגד נציגות העובדות, וכוללים הטלת דופי בכל המורות והמנחות של תכנית היל”ה.

הדיון בעניין הבקשה של עתיד לצו מניעה נערך אתמול בערב בפני השופטת אורנית אגסי, וייצג אותנו בו עו”ד דידי (דוד) לופו, מומחה לדיני עבודה, שהצליח לסתור את כל טענותיה של עורכת הדין של עתיד, שלומית גוטרמן-כספי. עו”ד גוטרמן העלתה שלל טענות נגד השביתה, והתמקדה בעיקר בניסיונות לטעון כי השביתה היא פוליטית, וכי אין לנו סיבות אמיתיות לשבות מאחר שתנאינו כבר שופרו.

השופטת אגסי פסלה את הטענות בדבר שביתה פוליטית על הסף. עם זאת, ולאור העובדה כי נקבעה כבר פגישת גישור ליום ראשון הקרוב, היא שאלה אותנו מדוע שביתה היא הכרחית דווקא עכשיו, לפי פגישת הגישור. הסברנו שהמשא ומתן נמשך כבר זמן כמעט ללא התקדמות ואנו חוששות שגם בישיבה הקרובה לא תהיה כל התקדמות.

בהמשך הדיון הודיעו נציגי עתיד כי מתגבשת הצעה ממשית שבכוונתם להציג בפנינו ביום ראשון, ושעשויה לקדם באופן משמעותי את המשא ומתן. השופטת ראתה בזה סיבה נוספת לדחות את השביתה והמליצה לנו לעשות כן, תוך שהיא מציינת שאם לא תהיה התקדמות ביום ראשון נהיה רשאיות לשבות. לאחר התייעצויות החלטנו לקבל את הצעת השופטת אך תוך הסתייגות מסוימת. הסכמנו, כאות של רצון טוב, לצמצם את השביתה להיקף הקטן משמעותית מהמתוכנן, ולשבות רק ביום רביעי החל מהשעה שתיים בצהריים, וזאת בתנאי שהאמירה של עתיד לגבי ההצעה המתגבשת תרשם בפרוטוקול.

החלטתנו התקבלה בעקבות אמירתה של השופטת אגסי כי בית הדין יעמוד מאחורי סיכום הדיון וכי הוא מצפה להצעה ממשית של עתיד. במצב זה ראינו לנכון לקבל את ההמלצה ולתת אמון בבית הדין. אנחנו רואות חשיבות רבה בפיקוח של בית הדין על התקדמות המשא ומתן. לשם כך קבעה השופטת אגסי דיון נוסף בנושא כבר ביום שלישי הבא.

הכדור כעת בידי עתיד. אנו מצפות לקבל ביום ראשון להצעה ממשית שתקדם את המשא ומתן הן בנושא היקפי ההעסקה והן בתחום הכספי.

שלכן,
הוועד

פרוטוקול בי-ד לעבודה

שביתה כללית בימים ד’-ה’, 31.10-1.11.12

Monday, October 29th, 2012

השבוע אנחנו משביתות את הלימודים בתכנית היל”ה בימים רביעי וחמישי, 31.10-1.11, כי לא ניתן יד להרס התכנית. כי לא נשב בשקט בזמן שהתלמידים היקרים שלנו לא מקבלים את שירותי החינוך להם הם ראויים. כי לא נבליג על כך שמאות מורות פוטרו מהתכנית ומשרתן של מאות אחרות קוצצה באופן דרסטי.

מתחילת השנה אנחנו יודעות שיש קיצוץ גדול מאוד בשעות ההוראה בהיל”ה. אחרי שדיברנו עם יותר ממחצית המורות בתכנית, מסתבר שהיקף הקיצוץ עומד על 40%. מדובר בגריעה של למעלה מ-200 אלף שעות הוראה, ליווי והנחיה בשנה.
התוצאות של הקיצוץ הן הרות אסון לתכנית כולה – מאות מעמיתותינו פוטרו והן מחכות בבתיהן עד אשר יימצאו להם שעות הוראה; מקצועות חשובים נגרעו מתכניות הלימודים; למאות נערים נושרים אין הקצאת שעות והם אינם יכולים לקבל שירותי השכלה, בעוד תלמידים אחרים נאלצים ללמוד בקבוצות מעורבות עם תלמידים בגילאים שונים וברמות שונות. כך שלמרות הצלחת מאבקנו משנה שעברה בשיפור תנאי ההעסקה במכרז החדש, אנו ניצבות, לאכזבתנו הרבה, מול פגיעה חמורה בהיקפי ההעסקה בתכנית ובאיכות שירותי ההשכלה שאנו מעניקות לתלמידינו. משמעותה של פגיעה זו הוא הרס התכנית.

מזה כשלושה חודשים אנחנו פועלות מול גורמים שונים על מנת להשיב את השעות החסרות לתכנית. כתוצאה מפגישתנו עם ארז אשל, מנהל מינהל חברה ונוער במשרד החינוך, הוחזרו כ-80 אלף שעות לימוד לתכנית. למרבה הצער, את השעות החסרות הנוספות מתכוון ארז אשל למלא בנערים מתנדבי שנת שירות על חשבון המורות ולרעת התלמידים. בנוסף, ביוזמתנו התקיים דיון בוועדת החינוך של הכנסת, בו סוכם שעל משרד החינוך להשיב את השעות החסרות ולא להחליף מורות בנערים מתנדבים.

מול רשת עתיד אנו מקיימים משא ומתן מזה שלושה חודשים, במטרה להגיע לחתימה על הסכם קיבוצי. עד כה רשת “עתיד” סירבה לדרישותינו, ובראשן החזרת כל השעות החסרות והשבת כל המורות והמנחות לעבודה בהיקף העסקתן המלא. לאחרונה, לא שילמה “עתיד” חלק מהמשכורות שלנו בזמן ולחלקנו לא שולם שכר כלל.

אנו מצרים על כך שמשרד החינוך וחברת עתיד בוחרים לפגוע שוב ושוב דווקא במורי ותלמידי תוכנית היל”ה.

השביתה היא שביתת אזהרה שמתלווה אליה קריאתנו החד משמעית להחזרת כל השעות והשבת כל המורות והמנחות לעבודה סדירה ומכובדת למען תלמידינו ולמען הצלחת התכנית.

ביום רביעי (31.10), ב-16:00, נצא להפגין מול קריית הממשלה בת”א (בגין פינת קפלן, ליד רכבת השלום ומגדלי עזריאלי) במחאה נגד הפיטורים של מאות מחברותינו ונגד קיצוץ השעות בהיל”ה.

האירוע בפייסבוק

פלייר הפגנה 31-10-12 ר585

הכרזה על סכסוך עבודה עם רשת “עתיד”

Thursday, October 18th, 2012

חברות וחברים,

מזה כשלושה חודשים, מאז אמצע יולי, אנו מנהלות משא ומתן עם “עתיד”, במטרה להגיע לחתימתו של הסכם עבודה קיבוצי.

ב-22.8 העברנו ל”עתיד”, בעקבות סיכום משותף, טיוטה ראשונה של ההסכם הקיבוצי כפי שאנו רואות אותו ובעקבות הדיונים המשותפים שהתקיימו עד אז.

ב-10.9 קיבלנו, באיחור גדול, את התייחסותם של אנשי “עתיד” לטיוטת ההסכם. בתגובתם לטיוטה, התברר לנו שהם לא מוכנים לעשות כל צעד לקראתנו בדרישות העקרוניות שלנו – ראשית, התחייבות להעסקת כל המורות והמנחות שעבדו בשנה הקודמת, תוך שמירה על מלוא היקף העסקתן; ושנית, שיפור בתנאי השכר מעבר למינימום המתחייב במכרז. מאז קיימנו שתי פגישות נוספות ועשינו מאמצים להתקדם, תוך הבהרה של החשיבות שאנו מייחסות להתקדמות בדרישות העקרוניות.

ב-4.10 התקיימה פגישה מו”מ עם “עתיד”, בה הבהרנו כי לא נוכל לחכות יותר, וכי אנו מצפות למענה מיידי לדרישותינו. הבהרנו גם כי המשך האי-התקדמות במשא ומתן יוביל למשבר. גם הפעם נציגי “עתיד” לא היו מוכנים להיענות בשום צורה, ולו גם חלקית ביותר, לדרישות העקרוניות. הם גם טרחו להבהיר כי לא משנה כמה נחכה או מה נעשה, הם לא מתכוונים להיענות לדרישות אלו. גישה זו לא הותירה לנו כל ברירה אלא להכריז על סכסוך עבודה באותו יום. סכסוך העבודה נכנס לתוקף ב-18.10.

מהי המשמעות של סכסוך עבודה? – סכסוך עבודה הוא מצב משפטי בו ארגון עובדים יציג מכריז על מצב של סכסוך בינו לבין המעסיק. סכסוך עבודה מעניק לעובדים זכות חוקית לנקוט בעיצומים, החל מ-14 יום לאחר מועד ההכרזה על הסכסוך. עובדים הנוקטים בעיצומים במסגרת סכסוך עבודה מוגנים על ידי החוק מכל פגיעה מצד המעסיק – למשל, מעסיק אינו רשאי לפטר עובד בשל שביתה או לפגוע בתנאיו. מצד שני, הכרזת סכסוך לא אומרת שפותחים בעיצומים באופן מיידי עם כניסתו לתוקף.

למרות חוסר הנכונות של “עתיד” להתקדם, פנינו לממונה על יחסי עבודה במשרד התמ”ת וביקשנו ממנו לקיים הליך גישור בינינו לבין “עתיד” כדי לחדש את המשא ומתן.

ב-15.10 התקיימה פגישת גישור ראשונה בינינו לבין “עתיד” במשרדה של עו”ד מירב הלוי, הממונה האיזורית על יחסי עבודה במשרד התמ”ת, שמונתה להיות המגשרת בסכסוך זה. הפגישה נמשכה כשלוש שעות ובמהלכה העלנו את טענותינו ודרישותינו לגבי המשא ומתן והמשכו. הפגישה הסתיימה בסיכום שנתחיל תהליך גישור, ונקבעה פגישת המשך לשבוע הבא. בנוסף, סוכם כי עד לפגישה תיערך בדיקה של יציגות הארגון וכי נעביר נתונים כדי לגבות את טענותינו לגבי פגיעה רחבה ומשמעותית בהיקפי ההעסקה של המורות והמנחות בתכנית היל”ה.

עיצומים הם האמצעי האחרון שננקוט; תמיד נשתדל לבחור בצעדים שימעיטו עד כמה שאפשר פגיעה בתלמידים. עם זאת, אנחנו מחכות כבר שלושה חודשים להסכם שיבטיח את זכויותינו, ואם לא תהיה התקדמות משמעותית תוך זמן קצר, נצטרך לשקול מחדש את עמדתנו ואת צעדינו.

שלכם – הוועד

מכתב לשר החינוך בדרישה לבטל את הקיצוץ בשעות ההוראה

Tuesday, September 4th, 2012

חברות וחברים,

משרד החינוך ממשיך להתעמר בנו ובתלמידים שלנו. כפי שהולך ומתבהר, במשרד החינוך הוחלט לבצע קיצוץ עמוק של שעות ההוראה בהיל”ה. נראה שהקיצוץ חמור ממה שמצויין במכתב להלן, ובמרכזים רבים קוצצו 50% משעות ההוראה.

מיותר לציין שמדובר בפגיעה אנושה בתכנית היל”ה – על תלמידיה ומורותיה.

המכתב הזה נשלח היום (4.9.12) לשר החינוך, למנכ”לית משרד החינוך ולמנהל מינהל חברה ונוער.

hila-students-teaching-hours-sep-2012-page-004

עדכון מפגישת המו”מ הראשונה עם נציגי רשת “עתיד”

Friday, July 20th, 2012

חברות וחברים,

רמדאן כארים וצום קל לכל חברינו החוגגים את חודש הרמדאן!

עדכון קצר מפגישת המשא ומתן הראשונה עם רשת עתיד, שהתקיימה השבוע ביום רביעי (18.7).

בפגישה השתתפו עמיעד גורביץ’, מנכ”ל רשת בתי הספר התיכונים של עתיד, אורן נוימן, מנהל פיתוח, ציפי גרומן, מנהלת מינהל משאבי אנוש, ואבי לוי, המנהל החדש של תכנית היל”ה. מצידנו השתתפו חברות הוועד עינת אברהמי, דורית בורקוב, עמית רמון והמלווה הארצית שירה פנחס.

הפגישה התנהלה באוירה טובה. עמיעד פתח ואמר שהם שמחים על הפגישה, ברך אותנו על ההשגים מול משרד החינוך ושיפור תנאי ההעסקה במכרז, ואמר שהם לא היו ניגשים למכרז אילולא היו בו תנאים טובים לעובדים. הוא ציין גם שמבחינתם הסכם קיבוצי הוא הכרחי ושהם מעוניינים להגיע אליו כמה שיותר מהר.

אנחנו כמובן בירכנו אותם על הזכייה, אמרנו שאנחנו שמחים על הפנייה המהירה ומעוניינים להגיע להסכם בזמן קצר.

כשדיברנו על המשך ההעסקה של מורים בתכנית ציפי אמרה שהם מעוניינים להמשיך להעסיק כל מורה שעבדה בתכנית, כמובן אם אין בעיה פדגוגית כלשהי. הם גם מוכנים להבטיח את המשך ההעסקה של עובדות בהריון או שחוזרות מחופשת לידה.

הצגנו בפני ציפי את כל הדרישות שלנו (חלקן פרוצדורליות וחלקן כספיות). היא אמרה שהם עדיין לומדים את המכרז ואת מבנה ניהול התכנית. חלק מהנושאים היו מוסכמים עליה ולגבי חלק היא אמרה שהיא צריכה לבקש הבהרות ממשרד החינוך. סוכם שלאחר קבלת ההבהרות הם יתאמו איתנו פגישה נוספת, כנראה בשבוע הבא. במקביל, נעביר להם בתחילת השבוע את רשימת הדרישות המלאה והרשמית שלנו, כדי שנוכל להתייחס אליה בפגישות הבאות.

הפגישה הייתה עניינית ואנחנו מקווים שהפגישות ימשיכו בקצב מהיר ושנצליח להגיע להסכם לפני תחילת השנה.

שלכם – הוועד

הפגנת “הנגב דורש צדק חברתי”בבאר שבע

Sunday, June 17th, 2012

דברים שנשא אריאל ליבמן, מורה בהיל”ה וחבר הוועד, בהפגנה בבאר שבע ב-16 ביוני 2012.


ערב טוב חברות וחברים,

שמי אריאל ליבמן, אני מורה קבלן בתכנית היל”ה בקרית מלאכי, חבר בוועד מורות היל”ה, וחבר “אסיפת הנציגים” בארגון כח לעובדים.

מתלווה אלי היום הבן הבכור שלי, יונתן, כי זה השיעור הכי חשוב שאני יכול ללמד את ילדיי ואת תלמידיי – להראות להם איך נשים וגברים מסרבות לומר “אין מה לעשות”, מסרבות לקבל את המציאות כגזרת גורל, ופועלות בנחישות כדי לשנות אותה.

באתי לדבר היום מעל במה זאת על כך שהמאבק על זכויות העובדים, במסגרת ארגוני עובדים, הוא הוא המאבק על צדק חברתי.

בתחילת דברי אומר שהעובדים הכי מנוצלים, הכי מוחלשים, שזכויותיהם נפגעות הכי הרבה, הן נשים. במיוחד נשים ערביות וּבּדואיות, נשים יהודיות מזרחיות, תושבות הפריפריה, ועולות חדשות. למרבה הצער, ובעיקר בגלל סיבות של ביטולים של הרגע האחרון, קולן של הקבוצות האלה לא נשמע מעל הבמה הזאת היום, והיה ראוי שיישמע.

אני רוצה להתנצל בפני חברותיי שאני, ולא אתן, מדבר בשמכן.

בתכנית היל”ה מלמדות 1,500 מורות קבלן, ואני בתוכן. תקציב התכנית מגיע כולו ממשרד החינוך, אבל הוא מסרב להעסיק את המורות. אוכלוסיית התלמידים שלנו נקראת “נוער מנותק” – נערים ונערות שנשרו מבתי הספר.

מסתבר שמי שמנותק אלה קובעי המדיניות ב-30 השנים האחרונות – ראשי ממשלה, שרי אוצר, חינוך, רווחה ותעשייה – שבאופן שיטתי ומכוון מחלישים ומרוששים את מעמד העובדים, מפריטים את השירותים הציבוריים, מפרקים את העבודה המאורגנת, ומעצימים את הפערים בין עניים ועשירים.

לתפיסתם, בני אדם נמדדים רק לפי התוצר שהם מייצרים, רק ע”פ כוחם הכלכלי כצרכנים או כיצרנים.

כחלק ממדיניות זו, שרותים חברתיים, ובמיוחד כאלה של האוכלוסיות המוחלשות בפריפריה החברתית והגיאוגרפית, נמסרים לגופים חיצוניים.

גופים אלה קוראים לעצמם בשמות יפים: “החברה למתנ”סים” או “עמותות למען הקהילה”, אבל השמות האלה לא מצליחים להסתיר את מה שהם באמת – קבלני כח אדם, בשרות המדינה.

שיטה זו – של הפרטה, העסקה קבלנית ומכרוז – נועדה להרע עם העובדים ולהחליש אותם – כדי שלא יוכלו להתאגד, כדי שאפשר יהיה לקצץ בהוצאות על גבם ולהקטין את המסים שמשלמים בעלי ההון.

שיטה זאת היא פשע! היא פשע נגדי ונגד ילדיי. היא פשע נגדכם ונגד ילדיכם והוריכם.

הפגנה ב-ש לבלוג 16-6-12

צילום: אלון שרף

בימים אלה, המכרז של תכנית היל”ה נגמר, וכל 1,500 המורות מפוטרות. בספטמבר יהיה קבלן חדש שיפעיל את התכנית. אף אחת מהמורות לא יודעת אם היא תועסק בשנה הבאה. כי במשרד החינוך, שם נכתב המכרז, לא טרחו לדאוג להמשך ההעסקה שלנו. כאלה הם חייהן של עובדות קבלן.

אחרי שנים רבות של ניצול והעסקה פוגענית, מורות היל”ה החליטו להרים את ראשן. התאגדנו בעזרת ארגון “כח לעובדים”, והפכנו לועד היציג הראשון של מורות קבלן בישראל. בשנה האחרונה ועד המורות ניהל מאבק עיקש נגד הקבלן המעסיק (החברה למתנ”סים) ונגד משרד החינוך. בזמן הזה קיימנו עשרות שביתות, הפגנות ועוד ארועי מחאה.

במאבקנו השגנו שפורים משמעותיים בתנאי ההעסקה שלנו

אבל הדבר העיקרי שהשגנו היה שינוי מאזן הכוחות. ממורות חלשות, מפוחדות, הנתונות לגחמותיו של המעסיק, הפכנו לחזקות, והפסקנו לפחד לדרוש את מה שהוא מלכתחילה שלנו – הזכות להתפרנס בכבוד, הזכות להגנה מפני פיטורים שרירותיים, הזכות להתאגד במקום העבודה.

בנוסף, איגוד עובדים הוא המפתח לשבירת הקטגוריות והחומות שמפרידות אותנו וליצירת שוויון. באיגוד מורות היל”ה נפגשות ופועלות מתוך שוויון ושותפות אינטרס: נשים בדואיות מכפרים לא מוכרים בנגב, יהודים אשכנזים תושבי המרכז, מורות ערביות ממזרח ירושלים, מורים דרוזים מן הגליל ונשים מזרחיות תושבות הדרום.

חוסר הצדק החברתי, שנגדו יצאנו היום לרחובות, הוא קודם כל חוסר צדק תעסוקתי! ישראל היא מדינה של המוני עובדים עניים. מיליון עובדים בישראל, מיליון עובדים, שהם שליש מכלל העובדים, משתכרים שכר מינימום או פחות מכך! אלה הם עובדים לא מאוגדים, מוחלשים, מושתקים, שחשים חסרי אונים מול המעסיק.

באתי לכאן היום להגיד לכם – אנחנו, העובדים, לא חסרי אונים! לעובדים יש כח!

לעובדים מאוגדים, סולידריים, יש המון כח.

לעובדים מאוגדים יש כח לשנות את חוקי “השוק החופשי” – בו למעסיק יש חופש מוחלט לנצל עובדים

לעובדים מאוגדים יש כח לשנות את גורלם ואת גורל ילדיהם

לעובדים מאוגדים יש כח לייסד כאן מדינת רווחה!

לעובדים מאוגדים יש כח לעשות מהפכה חברתית!

חברות וחברים יקרים, המאבק על צדק חברתי הוא המאבק על זכויות עובדים!

התארגנו במקומות העבודה שלכם, הקפידו על התארגנות דמוקרטית, ואל תתנו לעסקנים לגנוב לכם את האיגוד.

אנחנו חלשים לחוד – חזקים כאיגוד!

ליסטים כמותך כבשוה

Tuesday, May 22nd, 2012

בשבוע שעבר נזכרתי ברבי יהושע בן חנניה, שהיה תנא מדור שני, ראה את חורבן הבית השני בעיניו והיה תלמידו של רבן יוחנן בן זכאי. רבי יהושע היה פרגמטי ומתון, כרבו, והתנגד לקנאות ולקיצוניות המדינית של רבי עקיבא, תלמידו, אשר, כתוצאה ממרד בר כוכבא, המיטה על עם ישראל את החורבן שהיה אולי הקשה ביותר בכל ההיסטוריה רצופת החורבנות שלו.

במסכת עירובין מספר רבי יהושע על מקרה שקרהו ובו הוא למד מוסר מפיה של ילדה קטנה. “פעם אחת הייתי מהלך בדרך והיתה דרך עוברת בשדה והייתי מהלך בה. אמרה לי תינוקת אחת: ‘רבי לא שדה היא זו?’ אמרתי לה: ‘לא דרך כבושה היא?’ אמרה לי: ‘ליסטים כמותך כבשוה'”.

זה כל הסיפור. מה שרבי יהושע אומר זה שכשיש שביל באמצע השדה, והשביל רומס את החיטה שצמחה שם, ובכך נגזלת פרנסתו של בעל השדה, דע לך שכשאתה בוחר לדרוך בשביל הזה – למרות שהוא כבר קיים, והחיטה כבר רמוסה – עדיין אתה בגדר ליסטים, שותף לפשע. כי אתה מסכים לגזל, כי אתה עוזר להפוך אותו לנורמה.

בשבוע שעבר העלו מספר חברי כנסת – מוחמד ברכה, אילן גילאון ודב חנין – שאילתות לשר החינוך בדבר הדרך שבה נוהג המשרד במורות היל”ה.

מוחמד ברכה שאל למה אין במכרז החדש סעיף המבטיח המשך העסקה של המורים הקיימים.

אילן גילאון: “הבעיה המרכזית, אדוני, שהמסגרת נולדה בחטא. כלומר, מדוע, מעבר לכל דבר אחר, לא ייקח אדוני סגן השר, משרד החינוך, את 1,500 העובדים האלה, והוא יאקלם אותם בתוך משרד החינוך? הרי הם מורים לכל דבר ועניין. מדוע גם משרד החינוך צריך לעבוד עם מורה קבלן, והוא משתמש בחברה למתנ”סים כצינור להעברה, כדי בסופו של דבר לקפח?”

דב חנין: “אדוני סגן השר, מעבר לשאלות החשובות של חברי, חברי הכנסת ברכה וגילאון, אני רוצה לשאול מדוע אתם לא משתפים את ועד מורי היל”ה במכרז. מדוע הם לא יודעים בכלל מה הם התנאים? מדוע הם נמצאים כולם באי ודאות כל כך גדולה, גם כקולקטיב, כוועד עובדים, וגם ברמה הפרטנית? 1,500 איש לא יודעים מה קורה איתם.”

המשיב מטעם משרד החינוך היה סגן שר החינוך, מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה). הוא התעלם משלוש השאלות החשובות של חברי הכנסת – מדוע לא מובטחת המשך העסקה למורות, מדוע המשרד מתעלם מהוועד, ומדוע בכלל להעסיק מורות ע”י קבלנים. במקום תשובה עניינית, אומר מוזס את הדברים המופלאים הבאים: “בקשר למה שאמרו גילאון וחנין, אתם יודעים טוב מאוד שהיום הרבה הרבה דברים עוברים במכרז. לא רק במערכת החינוך, גם בבריאות, בכל המערכות, ואפילו בביטחון גם כן. הכול עובר במכרז. צורת המכרזים היא היום דבר מאוד מקובל. בכל הממשלות הדמוקרטיות הם אומרים שזה יהיה יותר נקי, אומרים שזה יהיה יותר מועיל, יותר יעיל.”

כן, מר מוזס, היום הרבה דברים עובדים במכרז. רבים הולכים בדרך הזאת, וליסטים שכמותך כבשוה.

אריאל ליבמן, מורה בהיל”ה בקרית מלאכי וחבר ועד

שביתה ארצית בתכנית היל”ה, יום שני 14 במאי

Wednesday, May 9th, 2012

ביום שני הבא, 14/5/2012, ישבתו כל המנחות והמורות של תכנית היל”ה וקידום נוער למשך יום אחד. השביתה היא במחאה על התעלמות המתמשכת של החברה למתנ”סים מאיגוד המורות והמנחות, אי-הכרתה בוועד היציג של היל”ה, ובדרישה לחזור למשא ומתן במטרה לחתום על הסכם קיבוצי.

מי שובת?

כל המורות והמנחות של תכנית היל”ה וקידום נוער שובתות ביום זה. לא יתקיימו לימודים ולא כל פעילות אחרת. גם מורים שתכננו ללוות תלמידים לבחינת הבגרות באנגלית יישבתו, ומנהלות ההשכלה ייצטרכו למצוא לכך פתרון אחר.

מדוע שובתים?

כפי שציינו, השביתה היא במחאה על התעלמותה המתמשכת של החברה למתנ”סים מאיגוד המורות והמנחות, ובדרישה לחזור למשא ומתן שמטרתו חתימה על הסכם קיבוצי.

אבל המכרז החדש משפר את התנאים, מדוע צריך לשבות?

המכרז החדש משפר את תנאי המורות והמנחות באופן משמעותי, בעיקר בשני תחומים: לראשונה מאז שנת 2000, בה יצא המכרז הראשון, מורים יעבדו בשכר חודשי כמו מורים בבית ספר רגיל – כלומר למורים יקבע היקף משרה, והם יקבלו משכורת חודשית שתיקבע לפי היקף המשרה שלהם, 12 חודשים בשנה. בנוסף, שכר המורים הועלה באופו משמעותי, והשיפור בשכר יהיה לפחות 30%. שני שיפורים אלה אכן מאד משמעותיים וכל מורה ירגיש אותם בתלוש המשכורת שלו בשנה הבאה. עם זאת, חשוב לזכור כי לא כל המורים יועסקו בשכר חודשי ויהיו מורים שימשיכו לעבוד רק לפי שעות (כל מי שעובד פחות מ-8 שעות בשבוע).

למרות ששיפורים אלו מאד משמעותיים, הם לא מספקים למורות ולמנחות ביטחון תעסוקתי. ביטחון תעסוקתי משמעותו היא שמורה תדע שיש לה תעסוקה גם בשנה הבאה, שהיקף משרתה לא יפחת במעבר משנה לשנה, ושלמורים יהיה אופק תעסוקתי – שאפשר יהיה לתכנן כמה שנים קדימה, להיות בטוחים שנועסק, דבר שיאפשר לנו גם להשתלם, לרכוש מיומנות ולהתמקצע בעבודה.

כיום, וגם במכרז החדש, אין כל ביטחון תעסוקתי. כדאי לזכור גם שבעוד המכרז הישן היה תקף ל-3 שנים, המכרז החדש תקף לשנה אחת בלבד, דבר שמאפשר למשרד החינוך להוציא מכרז חדש, עם תנאים חדשים, כבר בעוד שנה.

הדבר היחיד שמספק ביטחון תעסוקתי הוא הסכם קיבוצי. הסכם קיבוצי הוא הסכם שנחתם בין ארגון העובדים המייצג את העובדים (מורות ומנחות) ובין המעסיק. זהו הסכם קולקטיבי, שמרגע שנחתם חל על כל העובדים, גם עובדים קיימים וגם עובדים המצטרפים לאחר חתימת ההסכם. הסכם קיבוצי מגדיר את הקשר בין העובדים והמעסיק בצורה שמגנה על העובדים, מונעת הרעת תנאים, מונעת פיטורים שרירותיים וגם, תלוי בהסכם, עשוי לשפר תנאים שלא הוגדרו במכרז. כל המורים המועסקים בבתי הספר ה”רגילים” מוגנים על ידי הסכמים קיבוציים, וכמוהם עובדים מאורגנים במקומות רבים. ללא הסכם קיבוצי אין לנו את הכוח כקבוצה, והמעסיק יכול לפעול בנפרד מול כל עובד.

השביתה מיועדת למחות על התעלמות החברה למתנ”סים מאיגוד המורות והמנחות ולדרוש משא ומתן והסכם קיבוצי.

מה צריך לעשות כדי להגיע להסכם קיבוצי?

כדי להגיע להסכם קיבוצי צריך לנהל משא ומתן מול המעסיק שלנו, החברה למתנ”סים. כמו שהשיפור במכרז לא בא מעצמו, אלא בעקבות לחץ ממושך – הן בתקשורת, והן באמצעות שביתות והפגנות שקיימנו – צריך להפעיל לחץ גם כדי לגרום לחברה למתנ”סים לחזור לנהל אתנו משא ומתן. למרות שזו סוף השנה ולמרות שהחברה עומדת לפטר את כולנו, חשוב, ואפשר, לנצל את התקופה שנותרה כדי להגיע להתקדמות ולחתימה על הסכם.

הסכם קיבוצי יעניק לנו כוח גם אם הזכיין יתחלף. הסכם קיבוצי יהווה תקדים, שימחיש את כוחנו הקולקטיבי, וכל זכיין חדש ייצטרך להתחשב בו.

מדוע שובתים דווקא ביום של בגרות?

ביום השביתה מתקיימת בחינת הבגרות באנגלית. השביתה לא נבחרה כדי לשבש את הבחינה. יום השביתה נבחר כך כיוון שביום זה מתקיימת הפגנת 1000 עובדי קבלן ומתוכננת הפגנה שלנו מול השימוע שייערך באותו יום בחיפה (פרטים בהמשך). עם זאת, דווקא ביום בו מתקיימת בחינת בגרות מתקיימים פחות לימודים, כך שלמעשה תלמידים ייפגעו פחות. נכון שישנם מורים שנוהגים ללוות תלמידים לבגרות, אך גם מורים אלו ייצטרכו לשבות ביום זה ומנהלות ההשכלה ייצטרכו למצוא פתרונות אחרים לליווי התלמידים.

הפגנות ביום השביתה

ביום השביתה מתקיימת הפגנה גדולה בירושלים, אספת 1000 עובדי הקבלן, שגם אנחנו נשתתף בה. ההפגנה תתקיים בשעה 6 בערב ואנו מבקשים מכל מורה שיכולה להגיע להפגנה. בנוסף, ביום השביתה מתקיים בחיפה שימוע למורות של מחוז צפון, לקראת פיטוריהן הקרובים (יחד עם כל המורות והמנחות של היל”ה). ביום זה נפגין מול המקום בו נערך השימוע במחאה על הפיטורים הקרובים. פרטים נוספים נשלח בימים הקרובים.

מה עוד?

בימים האחרונים, אחרי שכבר החלטנו על השביתה, קיבלנו פניה מהחברה למתנ”סים ובה הוזמנו לפגישה. זו פניה ראשונה מצידם מאז הם הצהירו על אי-הכרתם ביציגות שלנו והפסקת המשא ומתן. עם זאת, בפניה לא צויינה מטרת הפגישה ולא הייתה כל התייחסות למשא ומתן, להסכם קיבוצי או להכרה ביציגות. השבנו לחברה וביקשנו הבהרות, שלא התקבלו עד לרגע זה. אנו מחכים להבהרות מצד החברה. אם יתברר כי לחברה יש כוונות רציניות לחזור למשא ומתן במטרה להגיע להסכם קיבוצי ולקיים פגישה בהקדם, נברך על כך ונשקול מחדש את קיום השביתה. אולם, אם יתברר כי החברה מנסה למשוך זמן, ומנסה “להרגיע” אותנו על ידי הבטחות שווא ופגישות סרק, נמשיך בצעדים הארגוניים כמתוכנן. הודענו לחברה על כוונתנו לשבות, ואנו מקווים שהם יתייחסו לעניין ברצינות ויבינו כי הדבר הנכון לעשות הוא לחזור למשא ומתן כן ואמתי, להכיר בזכויות המורות והמנחות המסורות של תכנית היל”ה וקידום נוער, ולהגיע להסכם קיבוצי.

אחד במאי 2012

Thursday, May 3rd, 2012

דבריה של עינת אברהמי, מורה לאזרחות בתכנית היל”ה וחברה בוועד המורות והמנחות של תכנית היל”ה, בצעדת אחד במאי  2012 בתל אביב.


את האחד במאי, יום הפועלים הבינלאומי, אנו מציינים בעקבות מאבקם הנחוש של פועלים אמריקאיים בסוף המאה ה־19, להגבלת מספר שעות העבודה ליום, מאבק שבהפגנות שהתקיימו במהלכו נהרגו עשרות מפגינים. במשך השנים, מאבקי עובדים הביאו להגדרת מושגים כמו שכר מינימום, ביטחון תעסוקתי, החזר דמי נסיעה, דמי מחלה, חופשה שנתית – ולהכנסתם לתנאי העבודה במקומות שונים. חלק מתנאים אלה עוגנו בחוקים ובהסכמי עבודה קיבוציים, ולפעמים נראה היה ששמנו את העבדות מאחורינו. אבל אנחנו, העובדים, לא עמדנו על המשמר כשפוליטיקאים בשירות אנשי ההון מצאו דרכים לכרסם בהישגים אלו, לעקוף את חוקי העבודה ולהפוך רבים רבים מאיתנו, העובדים, לעבדים. מנקודת המבט של המעסיק הם קראו לזה מיקור חוץ או הפרטה. מנקודת המבט שלנו אנחנו עובדי קבלן, ועובדי קבלן הם עובדים מנוצלים. הם רוצים עבודה – בלי עובדים. בלי תנאים, בלי ביטחון. הם אומרים שזה חוקי. אולי זה חוקי, אבל זה מושחת עד העצם.

einat-may-day-2012

אני מורה בתוכנית היל”ה. את תוכנית היל”ה הקים משרד החינוך לפני למעלה מעשרים שנה כדי לתת מענה חינוכי לתלמידים שמצאו את דרכם אל מחוץ למערכת. אלינו מגיעים תלמידים שמערכת החינוך לא הצליחה ולא יודעת להתמודד אתם. תלמידים שלא שרדו בבתי הספר הרגילים בגלל פערים לימודיים, בגלל בעיות חברתיות, בגלל שנאלצו לעבוד ולסייע בכלכלת המשפחה או בגלל שהם קצת אחרים והם לא מצאו את מקומם בבתי הספר. בנוסף, בתכנית היל”ה לומדים בני הנוער השוהים במוסדות סגורים של חסות הנוער ובבתי כלא לנוער.

אבל אנחנו מועסקות כעובדות קבלן. כך למשל, אנחנו מועסקות לפי שעה, ומקבלות שכר רק על שיעור שהתקיים. משמעות הדבר היא פשוטה ומרה – בחגים ובחופשים אין לי משכורות, וגם כאשר שיעור מתבטל אינני מקבלת שכר. גם אחרי 10 או 20 שנה של עבודה בתכנית אין לנו קביעות ואין היקף קבוע של משרה, כך שלעולם איננו יודעות מה תהיה המשכורת הבאה שלנו. רבות מאיתנו עובדות במוסדות מרוחקים ומשלמות מכיסן את עלות הנסיעה הגבוהה. תנאי ההעסקה שלנו נקבעים ברובם באמצעות מכרז שמפרסם משרד החינוך, וממכרז למכרז התנאים הרעים ממילא הלכו והורעו.

אי אפשר גם להתעלם מהקשר שבין תנאי ההעסקה של המורות לבין טיב החינוך שמקבלים התלמידים שלנו. אין מקצוע רגיש כהוראה, בו נדרש תכנון מעמיק, תבונת נסיון, רגישות, גמישות והתבוננות מתמדת. במקום אלו, במקום לעסוק בפיתוח פדגוגיה והתאמה הנדרשת לייחוד של תלמידינו, אנו נאלצות לרדוף אחר עוד מקום עבודה ועוד מעסיק בשאיפה להשתכר בכבוד. איך אפשר לשפר את המעשה החינוכי כשאת רודפת אחרי השקל הבא במשכורת שלך? מה המדינה מספרת לנו כשאת עובדי ההוראה שלה, העובדים המופקדים על עתידה ודמותה, היא מפקירה לשכר עלוב ומדכא?

בניסיון להתמודד עם רוע הגזרות, מורות ממרכזים שונים יצרו קשר זו עם זו והתחלנו לנסות לשפר את תנאינו, בראשונה על ידי פניות מנומקות למעסיק. זה לא עבד. התחלנו להבין שעלינו להתאגד בארגון עובדים, אבל, בתחילה, המשימה נראתה בלתי אפשרית. 1,500 מורים פזורים בין 160 מרכזי למידה בכל רחבי הארץ. חלק מהמורים לא מכירים את המורים שעובדים יחד איתם במרכז, איך נאגד 1,500 מורים?! בחשש יצאנו לדרך. הצטרפנו ל”כוח לעובדים” ובסיוע של פעילים ותומכים יצאנו לדרכים ועברנו ממרכז למרכז. ממורה למורה. לאט לאט צירפנו מורה ועוד מורה ועוד מורה. טיפין טיפין גם מעגל הפעילים התרחב. במקביל גילינו שהמנחות בתוכנית סובלות כמותנו מתנאי העסקה פוגעניים, וחברנו יחד לאיגוד אחד. בדיוק היום לפני שנה, מה שנראה בלתי אפשרי הפך למציאות כאשר איגוד המורות והמנחות של תוכנית היל”ה הפך לאירגון עובדים יציג. כאיגוד עובדים יצאנו למאבק על תנאי ההעסקה שלנו ולא פחות מכך – על הזכות לחינוך ציבורי איכותי ושוויוני בישראל.

לפני כחודש וחצי, לאחר כעשר שביתות והפגנות ופעולות מחאה רבות, משרד החינוך פרסם את המכרז להפעלת התוכנית בשנה הבאה. במכרז הזה יש שיפורים רבים בתנאי ההעסקה שלנו, ולראשונה, יזכו מרבית מורי היל”ה למשכורת בכל חופשות בית הספר. אולם זו תהיה משכורת חלקית. המובן מאליו בעבור כל עובד וכל מורה, איננו כזה בעבור מורה קבלן. אבל זו רק חצי הדרך, הזכויות שלנו יהיו מובטחות רק כאשר נחתום על הסכם עבודה קיבוצי. רק כאשר נחתום על הסכם קיבוצי נוכל ללכת לישון בערב בידיעה שהמשרה שלנו תחכה לנו מחר בבוקר. לא ננוח עד שנעגן את זכויותינו לתנאי עבודה ולביטחון תעסוקתי בהסכם. בינתיים, למרות שהחוק מחייב כל מעסיק לקיים משא ומתן עם נציגות העובדים במטרה להגיע להסכם קיבוצי. נראה כי החברה למתנ”סים – הקבלן המפעיל את התכנית ומעסיק אותנו – לא רק שאינו מגלה מחויבות מיוחדת לעובדים, הוא גם לא מגלה מחויבות מיוחדת לחוק. חשבנו שהחברה למתנ”סים תפגין מידה מינימלית של הגינות – בכל זאת מדובר בחברה ממשלתית. טעינו. כאחרונת חברות הקבלן היא לא פסחה על אף טריק כדי לחמוק מאחריות. וכך, כשכבר היינו בתהליך של משא ומתן, החברה החליטה, יום בהיר אחד, שהיא מפסיקה אותו. למה? אין סיבה. ככה זה כשאתה עובד קבלן, הקבלן תמיד ינסה להתחמק מאחריות. לדחות הכל, אולי למשמרת של מישהו אחר, או אולי רק כדי להרוויח עוד כמה ימים של ניצול. משרד החינוך מתחמק מאחריות כלפינו בתואנות שיש קבלן, אבל גם הקבלן, החברה למתנ”סים, עושה הכל כדי לחמוק מאחריותה לעובדים ולכבד את הזכויות הבסיסיות כל-כך שאנחנו דורשות.

ממש בימים אלה, החברה למתנ”סים פתחה בהליכי פיטורים לכל 1500 המורות והמנחות העובדות בתכנית היל”ה, לקראת סיום המכרז. 1500 מורות ומנחות לא יודעות אם יועסקו בשנת הבאה. למרות השיפורים במכרז החדש, חוסר הוודאות לגבי העסקה עתידית שלנו עדיין קיים, ודפוס ההעסקה הקבלנית ממשיך להיות מנת חלקן של מורות היל”ה. וכמונו – של עוד עשרות אלפי מורים ושל מאות אלפי עובדי הקבלן בישראל.

בעוד שבועיים, ב – 14 לחודש בשעה 18:00, בכיכר החתולות בירושלים, נפגש עובדי קבלן מתחומים שונים לאספת עובדי קבלן ונצעד יחד עם הקואליציה להעסקה ישירה לכיוון בית ראש הממשלה. הצטרפו אלינו!

יום פועלים שמח.

עינת אברהמי, מורה לאזרחות בתכנית היל”ה


קראו עוד: