Archive for the ‘חיפה כימיקלים’ Category

מה המשותף בין עובדי צווארון כחול לבין מורות ומורים?

Tuesday, May 24th, 2011

האם יש משותף בינינו – מורים ומורות – לבין עובדי צווארון כחול במפעל חיפה כימיקלים צפון? מסתבר שכן, ואף לא מעט! מסתבר שניצול עובדים ותנאי העסקה בלתי־הולמים משותפים במדינתנו גם לאלה שסיימו 10 או 12 שנות לימוד בלבד, וגם לאלה שסף קבלתם לעבודה הוא תואר אקדמי ותעודת הוראה – כך ללא הבדל דת, גזע, מין ותואר!

ביקור בחיפה כימיקלים

את זאת גילינו כאשר ביקרנו, עינת ומיקי מהיל”ה תל אביב, שי ולידיה מהיל”ה יקנעם ונטע, המלווה של כוח לעובדים, במפעל חיפה כימיקלים צפון המושבת כדי לפגוש את העובדים השובתים, לשמוע על מאבקם ועל השביתה שהכריזו, ולהביע סולידריות עמם ועם מאבקם. את הביקור ערכנו ביום שלישי ה־17 במאי, לאחר אספת העובדים שקיימנו בחיפה.

הגענו למפעל, הממוקם במפרץ חיפה, די מאוחר בערב. המפעל, הפועל במשמרות, אשר בימים כתיקונם שוקק חיים, שמם מעבודה ומרוב עובדיו. בפנים, ליד אחד הקרוונים במפעל המשתרע על שטח עצום, פגשנו כשלושים עובדים שבאותו לילה היו במשמרת שביתה. עובדי המפעל, כך הם סיפרו לנו, מתחלפים ביניהם לסירוגין במשמרות השביתה. כל אנשי המשמרת היו במצב רוח מרומם. היו ביניהם צעירים בשנות העשרים לחייהם ומבוגרים בני למעלה מחמישים העובדים במפעל כבר למעלה מעשרים שנה.

כולם – כל עובדי המפעל – חברו יחד והחליטו להיאבק על תנאי העסקתם.

בעלי המפעל מעסיקים את העובדים בשלוש דרגות של ניצול: בקבוצה אחת הנקראת “דור א'”, נמצאים העובדים הוותיקים, ההולכים ומתמעטים, ולהם תנאי העסקה טובים יחסית, פרט ללחצים המופעלים עליהם כדי שיעזבו ויצאו לפנסיה. בקבוצה הנקראת “דור ב'” נמצאים עובדים אשר על פי חוזה העסקתם אינם זכאים כלל לקידום בדרגות ובותק לאורך כל שנות העסקתם, ולקביעות הם זכאים רק אחרי 5 שנים של מרורים אם הצליחו להתמיד בעבודה. לקבוצה השלישית שייכים כ־250 פועלים המועסקים כעובדי קבלן המובאים לעבודות שונות במפעל על ידי קבלנים, והמועסקים כעובדים זמניים ללא כל זכויות ומקבלים משכורת לפי בסיס שעתי.

העובדים השייכים ל”דור א'” ול”דור ב'” הצליחו, לראשונה בהיסטוריה של המפעל, להתאגד בוועד עובדים ולשלוח אליו נציגים. לצערם הם עדיין לא הצליחו לאגד גם את עובדי הקבלן, המגיעים בעיקר מאוכלוסיות מוחלשות, וחוששים לביטחונם התעסוקתי.

לאחר שנים רבות בהן תנאי העבודה הלכו והורעו, החליט ועד העובדים, בגיבוייה של אספת כל העובדים, לפתוח שוב את הסכמי השכר ולדרוש ליצור הסכם שכר אחיד לכל עובדי המפעל. ההסתדרות הכללית, בה היו העובדים מאוגדים, לא התנהגה כמצופה מארגון עובדים, ותחת זאת ניסתה לסגור הסכם עם בעלי המפעל מאחורי גבם של העובדים – הסכם שיזרוק פירורים לאחדים, אך ימשיך את הניצול של עובדים אחרים. לכן, ומתוך רגש סולידריות, החליטו כל העובדים פה אחד על מעבר לארגון “כוח לעובדים”. בניסיון לסכסך בין העובדים והוועד שלהם, החליטה הנהלת המפעל להעביר את אחד המתקנים למפעל שלה בדרום ולפטר חלק מהעובדים. כתגובה הכריז הועד ביום 1 במאי על שביתה ללא הגבלת זמן, עד שההנהלה תחזיר את המצב לקדמותו ותשב אתם שוב למשא ומתן, שבו הם יתבעו הסכם עבודה אחיד לכל עובדי המפעל.

בתשובה לשאלותינו הרבות, העלו העובדים סיפורים ובעיות שמצאנו בהם דמיון לבעיות שלנו:

למשל, ההנהלה היא המחליטה באיזה צורה עליהם לעבוד, ללא כל התחשבות בצרכים וברצונות של העובדים. כל עובד צריך לעבוד במשך שלושה ימים במשמרות שונות וביום הרביעי מקבל יום מנוחה, שעקב העייפות מנוצל לשינה ולא לשום דבר אחר. לבקשות העובדים להתחשב ברצונותיהם בסידור המשמרות הם נענים כי עליהם לעמוד לרשות המפעל וצרכיו. מזכיר לכם משהו? גם אצלנו אנו חייבים לעמוד לרשות המרכז בכל רגע נתון ולפנות זמן בהתאם לצורכי המערכת ואם לא – אפשר ללכת הביתה…

בעיה נוספת שהעלו העובדים היא התחלופה הכפויה של עובדים. מנהלי המפעל מעדיפים להחליף עובדים מידי שנה, וכך לא יצטרכו להעניק לעובדים המוחלפים אפילו את תנאי “דור ב'”. מה אכפת למנהלים אם אדם יינזק מבחינה בריאותית מפני שאינו מיומן מספיק? עד כמה חשוב להנהלה שמוצרי המפעל יהיו בטיחותיים, כאשר לייצור מוצר בטיחותי צריך עובדים מנוסים ומיומנים?  נראה כי העיקר בעיניהם הוא הרווח. ואם, יום אחד, המפעל לא יהיה מספיק רווחי – בעלי המפעל ימכרו אותו ברווח של מיליונים ובכסף שיקבלו תמורתו ירכשו מפעל או עסקים ובתים אחרים. העובדים, כמובן, יפוטרו ויזרקו לכלבים.

האין זה מזכיר לכם את התנאים בהם אנו עובדים? התלמידים שלנו הם תלמידים שחוו חווית כישלון במערכת ולכן מתקשים להפוך מיד לכאלה המתמידים מדי יום, הלומדים בעקביות ומצליחים. עלינו, המורים, הוטל לשקם את חווית הלמידה שלהם ואת האמון שלהם במערכת, אך כל זאת כרוך בהכלתם של התלמידים למרות היעדרויות רבות, שבהן הם בודקים, בין השאר, אם המערכת עדיין רוצה אותם, גם כאשר הם עדיין מתנגדים לקבל עליהם את הנורמות הלימודיות המסודרות. היעדרויות אלו הן חלק בלתי נפרד מאופי וממהות ההוראה בתכנית היל”ה.

אנשי משרד החינוך והחברה למתנסי”ם אינם רוצים להבין זאת. מבחינתם כאשר תלמידים אינם מגיעים, לא מגיע לנו שכר, וכך שכרנו משתנה מחודש לחודש. מורים רבים מרימים, בסופו של דבר, את ידיהם ועוזבים את המערכת בגלל חוסר בטחון תעסוקתי.

וכשמורים אינם מתמידים הנערים שלנו שוב חווים חוויות של כישלון ואכזבה.

כך, כשם שלהנהלת חיפה כימיקלים לא אכפת הן מעובדיהם והן מהצרכנים שלהם, למשרד החינוך לא אכפת לא מהעובדים ולא מהתלמידים. ואם התלמידים יכשלו תימצא דרך לתרץ זאת – כי העניים תמיד אשמים בעוניים והחלשים בחולשתם!

ובינתיים יש מי שמרוויח – בין אם זה משרד החינוך ובין אם זו החברה למתנ”סים.

במהלך הביקור מסרנו לעובדי המפעל מכתב תמיכה מאיתנו. כמה ימים לאחר הביקור, ביום שישי ה־20 במאי, היום ה־20 לשביתתם של עובדי חיפה כימיקלים, התקיימה בתל אביב משמרת הזדהות שאורגנה על ידי תנועת מאבק סוציאליסטי יחד עם מטה מרכז של כוח לעובדים. במהלך המשמרת הקראנו את מכתב התמיכה. נמשיך לתמוך בעובדי חיפה כימיקלים הנאבקים על זכויות העובדים הבסיסיות שלהם. כאנשי חינוך, זוהי הדוגמה אותה אנו רוצים להעניק לתלמידינו.

מיקי פישר, מורה בהיל”ה

משמרת הזדהות עם עובדי חיפה כימיקלים, תל אביב, 20 במאי 2011

משמרת הזדהות עם עובדי חיפה כימיקלים, תל אביב, 20 במאי 2011