Archive for the ‘העסקה קבלנית’ Category

דיון בוועדת החינוך בכנסת

Friday, July 10th, 2015

“כאשר נניח תארו לכם בחינוך הממלכתי ילדים לא באים לבית-הספר, שולחים את המורה הביתה? יש לו ביטחון תעסוקתי. פה, אם אין תלמידים, אומרים לו: שמע אדוני, מצטערים מאוד, המרכז נסגר, לך הביתה, תחפש מקום אחר. ביטחון תעסוקתי אינו תלוי במספר תלמידים שמגיע היום או מחר לבית-הספר.”


בחודש שעבר (8/6/2015) התקיים בוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת דיון בנושא תכנית היל”ה על רק הדרישה להעברת התכנית להעסקה ישירה. הדרישה הועלתה בפני מליאת הכנסת בדיון שהתקיים בחודש מאי האחרון.

חברי הוועדה וחברי כנסת נוספים העלו את בעיית ההעסקה הקבלנית וחוסר הביטחון התעסוקתי של תכנית היל”ה, ודרשו תשובות ממשרד החינוך. סער הראל, מנהל האגף לחינוך ילדים ונוער בסיכון במשרד החינוך, שייצג את משרד החינוך בדיון המשיך, בנסיונותיו להשיב, לקדש את ה”גמישות הניהולית” שמשרד החינוך כה סוגד לה: ” אם אנחנו רוצים לרדת לרמה הפרקטית, יש פה מתח קבוע של הרצון לייצר פתרון אמיתי לילדים המנותקים והנושרים האלה, שמחייב מאתנו גמישות, הפעלה ייחודית, הסכם קיבוצי מאוד ייחודי שגם בונה משרות אבל גם מייצר גמישות, הפעלה של המשרה, כי מחר יש שם שלושה ילדים בקבוצה שלומדים היסטוריה ובמחזור הבא אין שם את אותם ילדים.”

מה עושים כדי שהצורך בגמישות, אם נניח לרגע שהוא אכן כל כך נחוץ, לא יבוא על חשבון המורים? זו, אומר, משרד החינוך, כבר לא בעיה שלנו: ” דרך אגב, מול המורים, אנחנו לא המעסיק.”

על זה נאלץ להגיב יו”ר הוועדה, חבר הכנסת יעקב מרגי: “סליחה. אין דבר כזה שאתה הריבון, הוצאת את המכרז, יש לך מפעיל שלך, וההסכם הקיבוצי בינו לבין המורים שלו לא מעניין אותך.”

חבר הכנסת יוסף ג’בארין סיכם: “ולכן, מכאן באה הדרישה הראשונה והקושי הראשון שאנחנו העלינו, שזה נראה נושא שלא צריך להיות דרך העסקה קבלנית אלא זה נושא שצריך להיות באחריות ישירה של משרד החינוך, וככה גם כל הקשר עם המורים ועם המורות של המערכת יכול להיות קשר ממוסד שישמר את הזכויות שלהם כי בלי הזכויות שלהם, אבדו גם הזכויות של הילדים שלנו. איך אנחנו נוכל להבטיח שהילדים שלנו זוכים ליחס הראוי של המורים, כשהמורים עצמם לא נהנים מיחס ראוי? זה לא עניין אישי של עתיד. לא משנה אם זה עתיד או אורט או כל רשת אחרת. אנחנו פשוט אומרים, זה לא זה, זה לא מסגרת ההעסקה הראויה, במיוחד לקבוצת האוכלוסייה הזו, כשאנחנו מדברים על נושא שהוא בלב ליבו של החינוך. זה הנושא הראשון שרציתי לדבר עליו.”

בסיכום הישיבה היו”ר מרגי ציין כי הוועדה תבקש ממרכז המחקר והמידע דוח ממצה על הסוגיה של תכנית היל”ה, ומסער הראל הוא דרש להכין תוך 30 יום מסמך מפורט על תכנית היל”ה והתחייב שיתקיימו דיוני המשך.

את הפרוטוקול המלא של הדיון בוועדה, הכולל גם דברים שנשאו מורות בתכנית ניתן לקרוא כאן. הדיון המלא מצולם בסרטון זה.

כן, אני מורה חריג

Tuesday, September 23rd, 2014
בתכנית היל”ה לומדים תלמידים “חריגים”. אבל הנערים והנערות שלומדים בתכנית היל”ה אינם שונים מנערות ונערים אחרים בני גילם – מהתלמידים הלומדים במערכת ה”רגילה”, מהילדים שלנו, או מהילדים של השכנים. הם בוודאי לא פחות מוכשרים, או מוצלחים או נחמדים. ברוב המקרים, מה שגורם להם לנשור מבתי הספר ולהביא אותם לתכנית הן הנסיבות. לפעמים קושי חברתי, או קשיי למידה, לפעמים גם המצב בבית, למשל המצב הכלכלי.

בשביל זה קיימת תכנית היל”ה, שאמורה לתת לנערים האלה את הדברים שחסרים להם – אוזן קשבת, למידה בקבוצות קטנות או אפילו אחד-על-אחד, ומורים שאוהבים אותם, שאכפת להם מהם, ושרוצים בהצלחתם.

גם המורים בתכנית היל”ה הם לפעמים “חריגים“. הם אוהבים את הייחודיות של התכנית, את הגישה הישירה והקרבה לנערים, את ההרגשה שהם תורמים במקום בו הם נחוצים הכי הרבה. לפעמים הם גם “חריגים באמת” – למשל, אין להם תעודת הוראה. את זה כבר קשה למערכת לקבל. צריך גם לדעת שבמכללות בהן לומדים לתעודת הוראה, לא לומדים, בדרך כלל, את הפדגוגיה הייחודית שמורה בתכנית היל”ה צריך להכיר. פשוט אין תכניות לימוד לכך. את ההכשרה לכך רוכשים המורים בעצמם. אבל למערכת קשה להסתדר עם חריגים. צריך “סטנדרטים”.

אל תבינו לא נכון – אנחנו בעד הכשרה מקצועית, בעד השכלה ובעד התמקצעות. אבל הנטייה של המערכת להוקיר “סטנדרטים” מעל לכל, גם על חשבון כישורים מוכחים ומוטיבציה של מורים, היא לא פעם שרירותית וחסרת הגיון. וכשהמערכת מציבה דרישות למורים – היא צריכה גם לדעת לתת. לא הרבה – אבל לפחות קצת ביטחון תעסוקתי, אופק מקצועי, יציבות כלכלית. בינתיים, מורים בתכנית היל”ה לא זוכים למספיק מהדברים האלה.

גבי ויינרוט היה מורה בתכנית היל”ה, וגם אחד מחברי הוועד המסורים, כזה שמגיע מקריית שמונה לישיבות בתל אביב. לאחר ארבע שנים של הוראה בתכנית, גבי פוטר כי אין לו תעודת הוראה. גבי הסביר בכתב את עמדתו למעסיק שלו, רשת “עתיד”, ובהסכמתו אנחנו מפרסמים כאן את דבריו. כדאי לקרוא.

ו”ספוילר” – גבי ביקש להופיע אישית בפני ועדת החריגים שתדון בעניינו. הוא פוטר מבלי שניתנה לו ההזדמנות.


יוני 2014

שמי גבי ויינרוט, אני מלמד בתוכנית היל”ה מתמטיקה כבר ארבע שנים, כולן במרכז לקידום נוער בגליל העליון. בשנתיים האחרונות, מאז חתימת ההסכם הקיבוצי ומעבר להעסקה משרתית חלקית היו לי כ־40% משרה. ההשכלה הפורמלית שלי היא תואר ראשון בפיזיקה ותואר שני בחינוך עם שילוב אמנויות. מאחר ואין לי תעודת הוראה אני מועסק כמורה חריג. בשנה האחרונה אני גם חבר בוועד המורות ומנחות של תכנית היל”ה.

גם בשנת הלימודים הזאת לא התחלתי ללמוד לתעודת הוראה, ולקראת סופה זומנתי לשימוע לפני הפסקת העבודה. במכתב זה אני רוצה להביע את עמדתי, במקום להגיע פיזית לשימוע מאחר וזה כרוך במאמץ מיוחד מבחינתי.

אני מלמד במקביל במסגרות אחרות במשרות חלקיות ובשיטות העסקה מגוונות ויצירתיות בפוגעניות שלהן. באף אחת מהן אני לא מורה שמועסק ישירות על ידי משרד החינוך. מצד שני, ישנה ממני ציפייה להשלים הכשרות פורמליות כאילו אני כן כזה. האם אני רוצה ללמוד עוד תואר לתעודת הוראה ולהיות מורה מוסמך? אולי. האם אני רוצה לעשות את זה בשביל להמשיך לעבוד בתכנית היל”ה? לא, אינני רוצה. זו פשוט לא עבודה טובה כל כך שמאפשרת לי לתכנן קדימה ולהשקיע שנתיים בלימודים ומשאבים כספיים, ומבטיחה לי שאמצא את עצמי במסגרת יציבה בהיל”ה שמצדיקה תכנון כזה. מי יהיה המעסיק שלי כשאסיים את הלימודים? האם יהיה זה קבלן אחר? מה יהיה יחסו כלפי ההסכם הקיבוצי והאם יהיה כזה בכלל? האם אי פעם תהיה לי משרה מלאה? האם כל שנה לא אהיה בטוח מה יהיה שנה הבאה? מה תהיה המשכורת שלי?

האם ההכשרה והניסיון שלי מספיקים כדי ללמד בתכנית היל”ה? לדעתי כן. האם נכון להמשיך ללמוד ולהתפתח מקצועית במשך שנים נוספות? בוודאי שכן, ובוודאי שבתור מורה בקידום נוער. אבל כמו שההכשרה וההשכלה שלי עד עכשיו לא היו קשורות לעבודתי בתוכנית היל”ה, גם המשכה לא יהיה ממש קשור אליה מפני שעצם ההעסקה כמורה קבלן היא אמירה ברורה בפני עצמה שקודם כל אני עובד שכיר המניב רווח למעסיק. ההוראה שלי זאת מיומנות שאני מוכר למרבה במחיר ופיתוחה הוא אינטרס וענייני הפרטי. לא ארתע מהכללה ואגיד שכל המורים בתוכנית היל”ה מרגישים כך ברמת מודעות כזאת או אחרת. זהו המרכיב המשמעותי ביותר בהתנהלות האישית והארגונית של מורי היל”ה (או מורי קבלן לצורך העניין) ואי אפשר לברוח או להתעלם ממנו. רק על בסיס תפיסה כזאת אפשר להבין את הקבלה וההשלמה של המורים עם עבודה שעתית או בשברי משרה. באופן כזה לעולם תוכנית היל”ה תהיה מורכבת מהרבה מורים שזאת עבודה שניה או שלישית שלהם, שלא בהכרח מתעסקים בהוראה כעיסוקם העיקרי, שרואים בעבודה הזאת כסוג של התנדבות למען הקהילה בכלל כעניין אידאולוגי שעושים בזמן פנוי. ובעיקר בעיקר, עובדים נוחים למעסיק. ואין עובד נוח יותר מאשר עובד שמרגיש שעצם את העסקתו היא חב לטוב ליבה של המערכת אשר פועלת לפנים משורת הדין. לכן אתנבא ואגיד שלעולם כמות המורים החריגים בתוכנית תהיה גדולה יחסית. מורים כאלה הרי מוחרגים גם מרוב הזכויות המעוגנות בהסכם קיבוצי עם מורי התוכנית. זאת בנוסף להתחמקות מהסכמים במשק באמצעות העסקה קבלנית. וזה עוד לא המקום להתחיל להרחיב על המסרים הסמויים והגלויים המחלחלים אל בני הנוער הנמצאים במסגרת החינוכית הזאת, מעצם הצורה בה היא פועלת.

ולבסוף, אני נמצא כיום בדיוק באותו מצב כמו לפני שנה (רק עם ניסיון מקצועי של שנה נוספת). אני מבקש לשקול שוב את אותם השיקולים, את צרכי המרכז שבו אני מלמד ואת ההתרשמות ממני כמורה. כל ההקדמה הארוכה נועדה להגיד בכנות שכנראה לא אתחיל ללמוד לתעודת הוראה גם בשנה הבאה. אני כן מבקש שבמידה ולא ניתן להחליט על המשך העסקתי כבר היום אז שהמקרה שלי יעלה לוועדת חריגים ואהיה מוכן לעשות מאמץ ולהופיע אישית בפני הוועדה.

אשמח לשמוע על החלטתכם.

בכבוד,

גבי ויינרוט

העסקה נאורה

Wednesday, May 7th, 2014

ברשת “עתיד”, המפעילה את תכנית היל”ה, כועסים כשאנו מכנים אותם “קבלן”, מאשימים אותנו בדמגוגיה, ומכנים את עצמם “זכיין פדגוגי”. ובכן, הזכיין הפדגוגי שלח, לאחרונה, זימונים “גנריים” לשימועים לשורה של מורים בתכנית היל”ה, בעלי תוכן זהה, ממש אחד-לאחד, ושבינם לבין נסיבות ההעסקה המדויקות של המורה אין ולא כלום.

אבל זה לא הכל. מורים שונים קיבלו את ההזמנות הזהות האלה, ובחלק מהמקרים המעסיק הנאור לא טרח אפילו למלא את הפרטים האישיים. התמונה הבאה היא של זימון אמתי שהגיע למורה:

הזמנה גנרית לשימוע

הזמנה גנרית לשימוע

אמנם, נדרשת טרחה רבה יותר כדי להכין מכתב זימון אישי לכל מורה ומורה, אבל האמת – זה מה שהיינו מצפים מ”זכיין פדגוגי”. אותו מעסיק נאור, מתעלם גם מזוטות כמו התראה מוקדמת, או יידוע של ועד העובדים, אפילו שהוא מחוייב לדברים אלה בהסכם עבודה קיבוצי שהוא חתום עליו.

ומה לגבי נושאי השימוע? שני הנושאים הראשונים הם ‘סיום שנה”ל תשע”ד’ ו-‘לא קיימת אפשרות להתחייב על שעות הוראה בתשע”ה’. כדאי להזכיר, שעל פי ההסכם הקיבוצי ש”עתיד” חתומה עליו, “עתיד” מחוייבת להמשכיות העסקה של מורים, תוך כדי שמירה על היקף עבודתם. ובכלל, פיטורים בגלל “סיום שנה”? חשבנו שכך נוהגים רק קבלני נקיון – סליחה – זכיינים היגייניים…

אז תגידו שאנחנו קטנוניים, אבל מה לעשות, כאלה אנחנו.


נ.ב. הדיון עליו דיווחנו בשבוע שעבר, הסתיים בקבלת הצעת השופטת לקיים תהליך של הידברות בפורום משולש – ועד מורות היל”ה, מול “עתיד” ומשרד החינוך. המפגש הראשון מתוכנן להתקיים בשבוע הבא.