לרגל יום האישה הבינלאומי 2013

Friday 8 כMar, 2013

היום מצוין יום האישה הבינלאומי, בו מצוינים הישגיהן הכלכליים, הפוליטיים והחברתיים של נשים ברחבי העולם.

כארגון בו מרבית העובדים הן נשים, רצינו לברך את כל חברותינו, המורות והמנחות, ולומר כמה מילים על חשיבות העבודה שאנו עושות ועל חשיבותו של מאבק העובדים – מאבק שנצטרך לקרוא לו, אם נבחן את היחס הקיים בין נשים לגברים בקרב העובדים, “מאבק העובדות“.

התבוננות פשוטה סביבנו מראה כי רוב העובדים בתכנית היל”ה ובסביבתה הן נשים – מורות, מנחות, מנהלות השכלה ועוד. זה גם לא סוד שרוב עובדי ההוראה בישראל הן נשים. מצד שני, כולנו יודעות כי תנאי העבודה והשכר שלנו נחותים ביחס לתנאים הכלליים במשק הישראלי. לכן אנו רואות את המאבק שלנו לא רק כמאבק על תנאי עבודה, אלא גם כמאבק של נשים על זכותן לשוויון ולפרנסה בכבוד.

תמונה זו מגובה על ידי מחקרים רבים. למשל, מחקר של מרכז אדוה, פערי שכר בין נשים וגברים במגזר הציבורי, שפורסם בחודש שעבר מראה כי 86% מעובדי ההוראה בשרות מדינה הן נשים. עם זאת, 23% מהנשים בתחום מקבלות שכר נמוך מהממוצע לעומת 3% בלבד מהגברים, ו-12% מהנשים מקבלות השלמה לשכר מינימום לעומת 3% מהגברים. נתונים אלה מעידים על האפליה הקיימת בין נשים וגברים במקצוע ההוראה, כשם שהיא קיימת בשוק התעסוקה הכללי.

לצד זאת, נתונים שפורסמו היום בעיתון הארץ לרגל יום האישה הבינלאומי מראים כי 79% מהמשרות במשרד החינוך הן של נשים, אך מתוך המשרות הבכירות רק 36% ניתנו לנשים. תמונה דומה מצטיירת גם במשרדי הממשלה האחרים. כלומר, למרות הרוב הנשי העצום במקצועות ההוראה והחינוך, מי שמנהל את מערכת החינוך בישראל ומי שקובע מדיניות הם, בדרך כלל, גברים. כדי להיווכח בכך די להתבונן ברשימת שרי החינוך מאז קמה מדינת ישראל – בכל תקופה זו, למעלה מ-60 שנה, בה כיהנו כ-20 שרי חינוך שונים, 3 נשים בלבד כיהנו כשרות חינוך. גם משרת מנכ”ל משרד החינוך ניתנה עד היום ל-3 נשים בלבד. בכנסת שזה עתה נבחרה, פחות מרבע מהחברים הן נשים.

התמונה הכללית המצטיירת היא, אפוא, שנשים בישראל מועסקות במשרות בעלות יוקרה נמוכה ושכר נמוך, משתכרות פחות מעמיתיהן הגברים, ומודרות ממוקדי ההשפעה.

אולם רוב נשי נמצא לא רק בצד המורות בתכנית היל”ה, אלא גם בצד של בני הנוער הלומדים בהיל”ה ושל בני משפחותיהם. רבים מבני הנוער הלומדים בתכנית מגיעים ממשפחות חד הוריות. מחקר הערכה של תכנית היל”ה, שנעשה בשנת 2002 1 על ידי פאולה כאהן-סטרבצ’ינסקי וקטרינה בודובסקי הראה כי 22% מבני הנוער בתכנית היל”ה מגיעים ממשפחות חד הוריות, לעומת 8% באוכלוסיה הכללית. נתונים מהשנים האחרונות מראים כי בראשן של רוב המשפחות החד הוריות, כמעט ב-100% מתוכן, עומדות נשים. שילוב הנתונים מראה כי חלק גדול של בני הנוער הלומדים בתכנית היל”ה מגיע ממשפחות של אימהות חד הוריות.

לפי נתונים של הביטוח הלאומי נשים גם עניות יותר מגברים. נשים גם מהוות את רוב עובדי הקבלן בישראל ונשים הן הנפגעות העיקריות של מדיניות הדיור הציבורי.

נתונים אלה ממחישים את הפגיעה הממשית בנשים בישראל – לא רק אפליה בתנאי השכר, לא רק הדרה ממוקדי הכוח, אלא גם פגיעה ממשית, מוחשית ויום־יומית. ואם זה לא מספיק, הרי שההשלכות החמורות של נתונים אלה הן כי הפגיעה באוכלוסיית הנשים משפיעה באופן ברור גם על החינוך והעתיד של ילדיהן ועל סיכויי היחלצותם ממעגל העוני.

עובדה זו לא תמיד מודגשת מספיק, אולם בכל המקצועות ה”נשיים” ישנן נשים בשני הצדדים – הן בצד העובדות, והן בצד של מקבלי השרות. ובשני הצדדים – נשים מקופחות ומופלות לרעה. לכן כל מאבק עובדות לשיפור תנאיהן הוא גם מאבק לטובת מקבלי השרותים והאוכלוסיות המוחלשות בחברה – בין אם מדובר במטופלים של עובדות סוציאליות, בנוער נושר או באחרים.

הפגנת מטפלות המשפחתונים

הפגנת מטפלות המשפחתונים

לכן המאבק שלנו חשוב – הוא לא רק מאבק על תנאי ההעסקה, אלא גם מאבק על זכותן של נשים לשוויון ועל דמותה של החברה בישראל. במקצועות החשובים ביותר לחברה נמצא רוב מוחלט של נשים – בקרב עובדות סוציאליות, אחיות, מורות, גננות ומטפלות. באופן לא מפתיע תנאי השכר במקצועות אלה נמצאים בתחתית סולם השכר. צריך לשנות זאת ולהפוך את סולם השכר, וכדי שזה יקרה אנחנו צריכים להיאבק. חלקנו כבר נמצאים במאבק. שני הסניפים הגדולים ביותר כיום בכוח לעובדים הם סניפים “נשיים” – סניף מטפלות המשפחתונים וסניף המורות והמנחות של היל”ה. התאגדות של נשים במקומות עבודתן היא אחת הדרכים המשפיעות ביותר לחיזוק מעמדן של הנשים ולפעולה למען שוויון.

ההסכם הקיבוצי, עליו חתמנו בינואר האחרון, יחד עם השיפור בתנאי המכרז האחרון, מהווה צעד אמתי לקראת חיזוק מעמד המורה. לראשונה מאז קיימת תכנית היל”ה מורות עובדות במשרה חודשית, נהנות מביטחון תעסוקתי ומתנאי שכר משופרים, ומוגנות על ידי ארגון עובדים. עם זאת, עדיין לא כל הבעיות נפתרו ובעיות חדשות מתגלות גם בימים אלה, תוך כדי פעולותינו ליישום ההסכם בשטח. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא המחלוקת בעניין “משרת אם”. כאשר חשבנו והגדרנו את הדרישות שלנו, השתדלנו לחשוב מנקודת מבטן של מורות. אחד הסעיפים עליהם התעקשנו היה הגדרת “משרת אם”. סעיף משרת אם מקנה תוספת של 10% לשכרה של מורה שהיא אם לילדים עד גיל 14, ועובדת בהיקף העסקה של 80% ומעלה. זהו סעיף מקובל הקיים גם בהסכמים הקיבוציים של ארגוני המורים. עם זאת, על פי תנאי המכרז של משרד החינוך, הזכאות למשרת אם נקבעת רק על פי החלק המשרתי בהעסקה. אולם, במצב בו מורות רבות מועסקות בהעסקה המשלבת גם חלק משרתי וגם שעות אפקטיביות, ישנן מצבים רבים בהן מורה המועסקת 20 שעות או יותר בשבוע אינה זכאית – על פי המכרז – לתוספת משרת אם. מצב כזה הוא לחלוטין לא צודק ואינו הגיוני. לכן דרשנו כי הזכאות למשרת אם תיקבע לפי היקף ההעסקה הכולל של מורה – סך השעות הכולל שהיא עובדת בשבוע. לאחר ויכוחים רבים סביב שולחן המשא ומתן הצלחנו להכניס את ההגדרה המתוקנת להסכם. עתה מתברר, לצערנו, כי עתיד נסוגים מההסכמה וטוענים כי הכוונה בהסכם היא לחישוב משרת אם על פי החלק המשרתי בלבד, בדיוק כמו במכרז. זו דוגמה מצערת לפגיעה מהותית בתנאי ההעסקה של נשים, ואנחנו לא ניתן את ידנו לכך.

דוגמה זו מזכירה לנו כי המאבק עדיין לא תם. ניסיון העבר גם מראה כי הסכמים קיבוציים לא מיושמים במקרים בהם אין ועד עובדים דומיננטי שעוקב אחרי יישום ההסכם ודורש בעקביות את יישומו. חשוב, לכן, שלא נשכח זאת. חשוב שנמשיך לפעול, חשוב שיהיה לנו ועד עובדים חזק ומסור, חשוב שנפעל לצרף לכוח לעובדים כמה שיותר חברים.

נתון אחד אופטימי, מתוך הנתונים שפורסמו היום בעיתון הארץ, הוא שפערי השכר בין נשים לגברים מצטמצמים. ההערכה שפרסם העיתון היא שבתנאי שקצב צמצום הפערים יישאר כמו שהוא, הפער ייסגר בשנת 2078. אבל אנחנו לא רוצים לחכות שישים וחמש שנה… בנוסף, השאלה היא לא רק פער השכר בין נשים לגברים אלא גם תנאי השכר בכל המקצועות ה”נשיים” – שהם, בעצם, כל המקצועות החברתיים.

לכן המאבק חשוב, וכדי שהוא יצליח הוא צריך לבוא מאתנו, מהשטח.

נסיים באיחולי הצלחה לכל אחיותינו הנאבקות, בסניפי כוח לעובדים – נשי חרות, מטפלות המשפחתונים, עובדות אג’נדה, עובדות חסות הנוער ובכל הסניפים האחרים, לכל הנשים במקומות עבודה אחרים, לנשים הנאבקות למען דיור ציבורי ולכל הנשים הנאבקות עבור שוויון, יום־יום, באשר הן.



[1] למרות שמחקר זה נערך לפני כ־10 שנים, לאור מחקרים בנושאים קרובים מהזמן האחרון אני מעריך שהנתונים שלו תקפים גם היום.

עמית רמון, 8/3/2013

2 תגובות »

[…] ביישום ההסכם, בפרט משרת אם, ברשימה חדשה בבלוג שלנו – לרגל יום האישה הבינלאומי 2013. Share on Facebook הוספת […]

8 בMarch, 2013 | 5:16 pm
חדוה:

הי, עמית, כל הכבוד לגישה האישית ולכתבה!

8 בMarch, 2013 | 10:54 pm