הפגנת “הנגב דורש צדק חברתי”בבאר שבע

Sunday 17 כJun, 2012

דברים שנשא אריאל ליבמן, מורה בהיל”ה וחבר הוועד, בהפגנה בבאר שבע ב-16 ביוני 2012.


ערב טוב חברות וחברים,

שמי אריאל ליבמן, אני מורה קבלן בתכנית היל”ה בקרית מלאכי, חבר בוועד מורות היל”ה, וחבר “אסיפת הנציגים” בארגון כח לעובדים.

מתלווה אלי היום הבן הבכור שלי, יונתן, כי זה השיעור הכי חשוב שאני יכול ללמד את ילדיי ואת תלמידיי – להראות להם איך נשים וגברים מסרבות לומר “אין מה לעשות”, מסרבות לקבל את המציאות כגזרת גורל, ופועלות בנחישות כדי לשנות אותה.

באתי לדבר היום מעל במה זאת על כך שהמאבק על זכויות העובדים, במסגרת ארגוני עובדים, הוא הוא המאבק על צדק חברתי.

בתחילת דברי אומר שהעובדים הכי מנוצלים, הכי מוחלשים, שזכויותיהם נפגעות הכי הרבה, הן נשים. במיוחד נשים ערביות וּבּדואיות, נשים יהודיות מזרחיות, תושבות הפריפריה, ועולות חדשות. למרבה הצער, ובעיקר בגלל סיבות של ביטולים של הרגע האחרון, קולן של הקבוצות האלה לא נשמע מעל הבמה הזאת היום, והיה ראוי שיישמע.

אני רוצה להתנצל בפני חברותיי שאני, ולא אתן, מדבר בשמכן.

בתכנית היל”ה מלמדות 1,500 מורות קבלן, ואני בתוכן. תקציב התכנית מגיע כולו ממשרד החינוך, אבל הוא מסרב להעסיק את המורות. אוכלוסיית התלמידים שלנו נקראת “נוער מנותק” – נערים ונערות שנשרו מבתי הספר.

מסתבר שמי שמנותק אלה קובעי המדיניות ב-30 השנים האחרונות – ראשי ממשלה, שרי אוצר, חינוך, רווחה ותעשייה – שבאופן שיטתי ומכוון מחלישים ומרוששים את מעמד העובדים, מפריטים את השירותים הציבוריים, מפרקים את העבודה המאורגנת, ומעצימים את הפערים בין עניים ועשירים.

לתפיסתם, בני אדם נמדדים רק לפי התוצר שהם מייצרים, רק ע”פ כוחם הכלכלי כצרכנים או כיצרנים.

כחלק ממדיניות זו, שרותים חברתיים, ובמיוחד כאלה של האוכלוסיות המוחלשות בפריפריה החברתית והגיאוגרפית, נמסרים לגופים חיצוניים.

גופים אלה קוראים לעצמם בשמות יפים: “החברה למתנ”סים” או “עמותות למען הקהילה”, אבל השמות האלה לא מצליחים להסתיר את מה שהם באמת – קבלני כח אדם, בשרות המדינה.

שיטה זו – של הפרטה, העסקה קבלנית ומכרוז – נועדה להרע עם העובדים ולהחליש אותם – כדי שלא יוכלו להתאגד, כדי שאפשר יהיה לקצץ בהוצאות על גבם ולהקטין את המסים שמשלמים בעלי ההון.

שיטה זאת היא פשע! היא פשע נגדי ונגד ילדיי. היא פשע נגדכם ונגד ילדיכם והוריכם.

הפגנה ב-ש לבלוג 16-6-12

צילום: אלון שרף

בימים אלה, המכרז של תכנית היל”ה נגמר, וכל 1,500 המורות מפוטרות. בספטמבר יהיה קבלן חדש שיפעיל את התכנית. אף אחת מהמורות לא יודעת אם היא תועסק בשנה הבאה. כי במשרד החינוך, שם נכתב המכרז, לא טרחו לדאוג להמשך ההעסקה שלנו. כאלה הם חייהן של עובדות קבלן.

אחרי שנים רבות של ניצול והעסקה פוגענית, מורות היל”ה החליטו להרים את ראשן. התאגדנו בעזרת ארגון “כח לעובדים”, והפכנו לועד היציג הראשון של מורות קבלן בישראל. בשנה האחרונה ועד המורות ניהל מאבק עיקש נגד הקבלן המעסיק (החברה למתנ”סים) ונגד משרד החינוך. בזמן הזה קיימנו עשרות שביתות, הפגנות ועוד ארועי מחאה.

במאבקנו השגנו שפורים משמעותיים בתנאי ההעסקה שלנו

אבל הדבר העיקרי שהשגנו היה שינוי מאזן הכוחות. ממורות חלשות, מפוחדות, הנתונות לגחמותיו של המעסיק, הפכנו לחזקות, והפסקנו לפחד לדרוש את מה שהוא מלכתחילה שלנו – הזכות להתפרנס בכבוד, הזכות להגנה מפני פיטורים שרירותיים, הזכות להתאגד במקום העבודה.

בנוסף, איגוד עובדים הוא המפתח לשבירת הקטגוריות והחומות שמפרידות אותנו וליצירת שוויון. באיגוד מורות היל”ה נפגשות ופועלות מתוך שוויון ושותפות אינטרס: נשים בדואיות מכפרים לא מוכרים בנגב, יהודים אשכנזים תושבי המרכז, מורות ערביות ממזרח ירושלים, מורים דרוזים מן הגליל ונשים מזרחיות תושבות הדרום.

חוסר הצדק החברתי, שנגדו יצאנו היום לרחובות, הוא קודם כל חוסר צדק תעסוקתי! ישראל היא מדינה של המוני עובדים עניים. מיליון עובדים בישראל, מיליון עובדים, שהם שליש מכלל העובדים, משתכרים שכר מינימום או פחות מכך! אלה הם עובדים לא מאוגדים, מוחלשים, מושתקים, שחשים חסרי אונים מול המעסיק.

באתי לכאן היום להגיד לכם – אנחנו, העובדים, לא חסרי אונים! לעובדים יש כח!

לעובדים מאוגדים, סולידריים, יש המון כח.

לעובדים מאוגדים יש כח לשנות את חוקי “השוק החופשי” – בו למעסיק יש חופש מוחלט לנצל עובדים

לעובדים מאוגדים יש כח לשנות את גורלם ואת גורל ילדיהם

לעובדים מאוגדים יש כח לייסד כאן מדינת רווחה!

לעובדים מאוגדים יש כח לעשות מהפכה חברתית!

חברות וחברים יקרים, המאבק על צדק חברתי הוא המאבק על זכויות עובדים!

התארגנו במקומות העבודה שלכם, הקפידו על התארגנות דמוקרטית, ואל תתנו לעסקנים לגנוב לכם את האיגוד.

אנחנו חלשים לחוד – חזקים כאיגוד!

אפשרות התגובות סגורה.